"חבר ילדות״ פרק 45+46

״ממ…זאת יפה עליך מאוד״,אמרה מאיה כשיצאתי מחדר ההלבשה אם שמלה ורודה ארוכה
״זה כזה….וורוד״,אמרתי
והיא צחקה
״תוק תוק אפשר?״,שאל אוסטין ונכנס
״מממ צריך לחשוב אל זה״,חייכה מאיה והוא התקרב אליה והם התנשקו
״מממ לא באלי לדעת מה את חושבת״,חייך והצמיד אותה אליו והם התנשקו שוב
״אחממ…אני פה״,אמרתי
״ששש וורודה״,צחק אוסטין וזרק אלי עט
״ממש נחמד מצדך״,צחקתי
״בוא נתן לה להתלבש״,אמרה מאיה והם יצאו
הורדתי את השמלה,שמתי את הג׳ינס שלי והייתי רק אם חזיה
לפתע הרגשתי שמישהו מנשק לי את הצוואר וכבר מהריח הבנתי שזה בראיין
הסתובבתי אליו בחיוך
״אך אפשר לעמוד בזה?״,הסתכל אלי ושאל בחיוך
״אפשר חמוד…יש לך תזמן״,צחקתי
הוא הרים אותי ונפלנו אל המיטה ממשיכים להתנשק,לפתע הטלפון שלי צלצל וזה קצת הפריע
״נו אל תעני״,אמר והמשיך לנשק אותי בצוואר
״אני חייבת….זאת בטח אבלין״,אמרתי ולקחתי את הטלפון נישארתי על המיטה ובראיין עדיין היה מעלי
״כן אבלין?״,שאלתי
״זואי אני חייבת אותך… אין מי שישמור על ליבי פליז תעשי לי טובה ותבואי״,אמרה
״אוקיי אני באה״,אמרתי וניתקתי
״מה?״,שאל בראיין והסתכל אלי
״אני צריכה לעשות ביביסיטר״,אמרתי
״מצטער אבל בקשתי ראשון״,הוא שוב היה אלי והמשיך לנשק אותי
״נו בראיין אני חייבת לזוז״,צחקתי
״זואי אני…״,אוסטין עמד בפתח הדלת וכשראה אותנו עצר
בראיין קם מהר ואני שמתי מהר את החולצה
אוסטין סגר את הדלת ואני ובראיין התפוצצנו מצחוק

״זואי…בואי״,קפצה אלי ליבי ומשכה את ידי
״ליבי תירגעי״,אמר בן בחיוך
את אבלין ובן הכרתי כשסוף סוף הצלחתי להכנס לבית ספר לעיצוב בגדים בנתיים אני לא כל כך לומדת אני עובדת בישביל אבלין ונותנת לה רעיונות…
״פעם ראשונה שאני רואה את ליבי מסכימה למישהו לגעת בבובות שלה״,צחק בן
״כן יש סיפור כזה…אני החברה הטובה של כולם״,צחקתי וישבתי ליד ליבי
״זה לא יקח הרבה זמן….איזה שעתיים ואני החזור,בנתיים תרגישי בבית…״,אמר בחיוך ולקח את המפתחות
״ביי״,אמרתי בחיוך והוא יצא
״זואי אני רוצה להיות כמוך״,אמרה ליבי כשסירקה את שעריה של הבובה שלה
״מה כמוני?״,שאלתי בחיוך
״אני רוצה להיות יפה….ואני רוצה אותך כאחות.,,״,אמרה והמשיכה לסרק את הבובה שלה
״היי ליבי את יודעת שאני תמיד היה פה בישבילך….ושתדעי שאת מהממת״,אמרתי בחיוך
״זה כמו דנה…היא הבטיחה לי שהיא תשמור אלי…אבל היא הלכה״,אמרה בעצב והניחה את הבובה שלה
דנה היא הייתה אחותה הגדולה של ליבי….כן הייתה,דנה התאבדה וזה מה ששבר את המשפחה אבלין תקועה בעבודה ובן מפחד שוב להיות קשור לבת השניה שלו הוא מפחד לאבד אותה גם…. ״דנה תמיד כאן…היא שומרת עלייך תמיד״,אמרתי וילטפתי את שעריה

ליבי נרדמה ישבתי וראיתי טלוויזיה והתכתבתי אם בראיין
לפתע שמעתי את הדלת נפתחת וזה היה בן
״היי…מצטער על העיקוב..״,אמר
קמתי וכיביתי את הטלוויזיה
״זה בסדר בכייף אני שונאת אליה״,חייכתי
״למה שלא תישארי קצת? ״,שאל וישב
״אני חייבת ללכת…״,אמרתי כבר קצת נלחצתי
״נו בבקשה זואי…בבקשה…״,אמר ותפס את ידי לאט
״יש לי חבר…״,אמרתי פשוט ברגע אחד לא הצלחתי לזוז מרוב פחד
״הוא לא חייב לדעת…אף אחד לא חייב לדעת״,אמר וקם אלי כשהוא מנשק את ידי
״בן בבקשה לא…״,אמרתי
״למה לא…? אנחנו מכירים כבר חצי שנה…מה הבעייה?״,שאל ואתחיל לנשק אותי בלחי עד שזה הגיע לפה
״בן לאא…״,דחפתי אותו מימני והתרחקתי מהר
״למה לא?…״,שאל וצחק טיפה
לקחתי מהר את הדברים שלי והתקרבתי לדלת
״זואי לאא…תיהיה נחמדה קצת״,הצמיד אותי לקיר ואמר
״אני לא רוצה…ואני גם לא רוצה אותך״,אמרתי
״בטח שאת רוצה״,נישק אותי בכוח ואתחיל לקרוע לי ת׳חולצה מתחננת רק שליבי לא תתעורר ותירא ת׳דבר הנורא הזה….מתחננת שאבלין תבוא כדי שאני הברח מכאן
הוא המשיך לנשק אותי וזרק אותי לעבר הספה….

חזרתי לבית,מתחמקת לחדרי רק שאני לא נתקל באף אחד…נעלתי את הדלת והתפרצתי בבכי….רק דקה שאני עוצמת את עיני נזכרת ברגע הזה…
הלכתי להתקלח ופשוט פחדתי בכל רגע…בכיתי שוב ושוב
יצאתי אחרי שעה
לבשתי מכנס אדידס וקפ׳וצון שמסתיר את הכחולים שהיו על גופי
״זואי חזרת?״,שאל אוסטין ונכנס
״כן…״,חייכתי חיוך מזויף וישבתי על מיטתי
״הכל בסדר?״,שאל וישב לידי
״סתם אני עייפה…״,אמרתי
״טוב תשני אהה ומחר…אני מקווה שאת לא תמצאי תירוץ מחר המשפחה של מאיה נפגשת אם כל המשפחה אז אני מקווה מאוד שאת לא תפספסי את זה״,אמר בחיוך קטן
״אני לא מאמינה שאתה עומד להתחתן״,חייכתי
״תאמיני בובה״,קרץ לי ויצא

הוא נשכב מעלי ונישק אותי בחוזקה לא יכלתי לדחוף אותו,הוא הפשיט אותי…פשוט בכיתי
התעוררתי מהסיוט הזה ספוגה בזיעה
ישבתי אל מיטתי ושוב פעם בכיתי ….. אך אפשר לשכוח? לא יכלת לספר….פחדתי….עברתי אונס …. מה אני הגיד בראיין ?
חיבקתי את ברכי וחשבתי….