חברים .. פרק 6

"ידעתי שאני לא צריכה להיפתח אליך מהר כלכך" אמרתי והוא נעץ בי מבט. "אז למה עשית את זה עם את לא בטוחה? למה לא חיכת עוד שלוש שנים?" הוא אמר בטון מזלזל. "גם כשאני נפתחת אליך יש לך טענות?" אמרתי בקול פגוע וכל גופי רעד מעצבים. "זה היה צריך לקרות מזמן" הוא כמעט לחש. "מה?" שאלתי בכדי לוודות שמה ששמעתי היה נכון. "מה מה ? אני לא הכרחתי אותך לשכב איתי" הוא הרים את קולו. "ואני לא הכרחתי אותך לחכות לי" אמרתי בשקט. והוא שתק. "אתה אגואיסט. במקום לתמוך בי ולהתעניין באיך אני מרגישה איכפת לך מהצרכים האישיים שלך. זה ממש לא מעניין אותי אם עומד לך וכמה אתה חרמן! אז אולי חיכת שלוש שנים , וכשקיבלת את מה שאתה רוצה אתה שם זין." אמרתי בלחש ולאט לאט הגברתי את קולי. "זה הדיבור? אז כן חיכתי שלוש שנים שתתני לי קצת יותר, את זאת שצריכה להעריך אותי. אחרי הכל אני גבר , בואי תראי לי גבר שיחכה לך שלוש שנים. ידעתי שזה קשה לך ואת צריכה להתרגל ולמרות שהיה לי קשה חיכתי לך. אחרי כל מה שעשיתי בשבילך , במקום התודה זה מה שאת אומרת לי!" הוא צעק ובעט בתיק שהיה על הריצפה. "תודה!? תודה על מה? על זה שלא זיינת אותי!? תודה לך באמת! עלאק חיכת לי. אתה חושב שלא ראיתי ושמעתי אותך מתעסק עם נועם השרמוטה הזאת? אז אל תזיין לי תשכל על חיכתי וחיכתי כי אתה לא. תמיד ידעת להסתכל על אחרות במקום על זאתי שאתה אוהב!" צרחתי והוא תפס את ראשו וניסה להירגע. "מה היא קשורה עכשיו מה? למה בכל ריב שיש לנו את דוחפת אותה.. את מדברת עליה כאילו את לא עושה את אותו דבר עם רפאל המזדיין הזה! תמיד אמרו לי שאהבת אותו יותר מידי.. " הוא גיחך בעצבים. "נכון ואתה יודע למה? כי איתו באמת היה לי טוב! הוא לא היה מדבר אלי איך שאתה מדבר אלי גם אם הוא היה הכי עצבני בעולם.. בחיים לא תשתווה אליו אתה יודע , הוא לעומתך גבר. אולי לא גבר עם שרירים וכח אבל גבר עם לב רחב שמבין ומכבד אותי! " צעקתי ודמעות החלו לרדת מעיניי. הוא הסתכל עלי והוא היה בשוק מכל מה שאמרתי. הנחתי את ידיי על פני והרגשתי איך הדמעות ממלאות את כפות ידיי. שקט שרר בחדר , שקט מעצבן , צורם.. הרמתי את ראשי וראיתי שמתן הולך למרפסת עם קופסת הסיגריות שלו. ניגבתי את דמעותי אבל עדיין המשיכו לזלוג דמעות פה ושם. הדלקתי את הטלויזיה , לא יכולתי עוד עם השקט הזה. לאחר כמה דק הטלפון שלי צילצל , זאת היית אושר. "תקשיבי חייםשלי הם הקדימו תישיבה לעוד רבע שעה.. את מוכנה?" היא שאלה. "לא , אני אתארגן" אמרתי בלי ברירה. "טוב , תגידי גם למתן" היא אמרה ובלעתי את רוקי וניתקתי את הפלאפון. פתחתי את המרפסת והוצאתי את ראשי. "צריך לרדת למטה עוד מעט" הודעתי לו. "אתה שומע?" שאלתי אחרי כמה שניות של שקט. "עזבי אותי" מלמל בקול עבה ומלא בכעס . הוא הוציא את העשן מפיו ופחדתי קצת. "מה?" שאלתי וגופי רעד. הוא שתק. "מה אמרת?" מילמלתי כמעט בשקט. "תעזבי אותי , תעזבי אותי" הוא קם מיד מהכיסא ותפס את ידי בחוזקה, קפאתי. הוא לא שיחרר אותי והסתכלתי בעיניו שהיו אדומות. "בכית?" שאלתי והוא הידק את אחיזתו. שתקתי ולאחר חצי דקה הוא שיחרר אותי והתיישב. נשארתי עומדת שם משפשפת את המקום שבו הוא אחז , עדיין בהלם ממה שקרה. לאחר כמה שניות יצאתי מהמרפסת התלבשתי והלכתי לחדר של הבנים.