חברים .. פרק 5

"מי זה?" שאלתי. "רפאל". זזתי אחורה בצעדים קטנים. "אה.. רגע" צעקתי והורדתי מעלי את המכופתרת והחלפתי אותה בחולצה של מתן שהיית שרועה על הריצפה. "שניה , שניה" אמרתי ששמעתי אותו מתקתק שוב. הוצאתי שרוול מהמזוודה ולבשתי אותו מהר ופתחתי את הדלת. "סליחה שהיתעקבתי" מילמלתי ורעד נשמע בקולי. הוא חייך. "באתי להגיד לכם רק ששותים היום בחדר שלי , וקנינו את השתייה לפני כניסת שבת כי מתן שומר" הוא אמר והניח את ידו על המשקוף. "ת.. תודה" חייכתי אליו חיוך מהסס והוא גיחך. "הרבה זמן לא דיברנו.. " מילמל אחרי חצי דקה של שקט מביך. "חח כן.. לא יוצא" גימגמתי ונעתי באי נוחות. "תרגעי, תנשמי עמוק" הוא חייך אלי והניח את ידיו על כתפיי. קפאתי , מזמן שלא הרגשתי את ידיו האוהבות. תמיד אהבתי את המגע הרך והמתחשב שלו. גם אחרי הריב הגדול שלנו שבגללו נפרדנו. "התגעגעתי אלייך" הוא חייך חיוך רחב וחושף שיניים. השפלתי את מבטי ממנו והרגשתי איך ידיו מתנתקות מגופי. "אני מצט.. " הוא אמר וקטעתי אותו. "זה בסדר" הרמתי את מבטי אליו. "טוב אז.. תבואו בערב" אמר פתאום בקול רם והסתכל מאחורי. הסתובבתי וראיתי את מתן מתקרב. "אנחנו נבוא" חייכתי אליו וסגרתי את הדלת מהר. "מה הוא רצה?" שאל מתן וסיבב אותי. "סתם , הוא הודיע ששותים אצלו היום" אמרתי ועברתי אותו. "וזהו?" שאל ."כן" מילמלתי ועליתי למיטה. הוא בחן אותי במבטו. "אז לא קרה כלום מיקודם?" שאל והתיישב לידי. "ואי תפסיק להיות פרנואיד.. אמרתי לך לא" הבהרתי לו והעברתי ערוץ. "מה יש לך?" שאל והרים את קולו. "כלום , אתה מעצבן.. " מילמלתי. הוא שתק. "לא .. לא התכוונתי" מילמלתי אחרי כמה שניות ותפסתי את ידו. "בסדר" מילמל. "אז אתה סולח לי?" שאלתי בחצי חיוך , אבל הוא אפילו לא הסתכל עלי. הוא הנהן וקם מהמיטה. "לאן?" שאלתי. "לעשן." אמר בקול נמוך ושמעתי את הכעס בקולו. המשכתי לצפות בטלויזיה כמה דק ואז נרדמתי.
*
"לורן , לורן קומי" שמעתי את קולה של חן. "מה .. איך נכנסת?" מילמלתי. "חבר שלך פתח לי תדלת יא סתומה" היא חייכה אלי. התיישבתי על המיטה ושיפשפתי את עייני. "מה קרה? " שאלתי. "יש ארוחת ערב." אמרה חן והכינה לי בגדים והניחה אותם על המיטה. "טוב יאלה קומי ותתלבשי. עוד עשר דק את למטה" היא חייכה אלי ויצאה מהחדר. מתן היה במרפסת. הורדתי את החולצה שלו והנחתי אותה על הכיסא. לבשתי את החולצה שלי שחן הכינה לי. הורדתי את המכנס והעגיל של הלשון נפל לי. התכופפתי בכדי להרים אותו והרגשתי שמישהו תפס את אגני ונצמד אלי. קמתי במהירות ושמעתי את צחוקו של מתן "דפוק הבהלת אותי" אמרתי והתרחקתי ממנו. הוא נצמד אלי שוב והניח את ראשו על כתפי ונישק את צווארי. "נו אני צריכה להתלבש" מילמלתי בעודי מתענגת מנשיקותיו הרכות. "נו קצת , מה ישלך? אל תיהיה מניאקית" הוא מילמל בצווארי והמשיך לנשק אותי. הרגשתי איך איבר מינו מתקשה בעוד הוא מכניס יד אל תחתוני מקדימה. "אה.. מתן" מילמלתי בהנאה והוא המשיך לשחק עם אצבעותיו בתוך איברי. תפסתי את פניו בכח וגופי נע. "די.. די מתן" מילמלתי ונגעתי בידו. הוא הוציא אותה וסובב אותי. "אני חרמן נו" הוא מילמל והתקרב אל פי. "חחחחחח אני יודעת שאתה חרמן" צחקתי ונישקתי אותו. "אבל יש ארוחת ערב אז.. " אמרתי ולבשתי מכנס. הוא חייך אלי חיוך קטן. "זה לא יפה" הוא מילמל ויצאנו מהחדר מחובקים.
"למה את לא אוכלת?" שאל אותי מתן כשחזר עם צלחת של אוכל. "אני לא רוצה" אמרתי וליטפתי את כתפו. "רוצה שאני יזמין לך משהו?" שאל והביט בי. הנדתי את ראשי. "רוצה לאכול איתי?" שאל וחייך. "לא , זה בסדר מאמי . תאכל" נשקתי לשפתיו. "את תיהיה רעבה אבל" מילמל. "אל תדאג נו" חייכתי אליו.
יצאנו כולנו מהחדר אוכל. "יאלה עוד שעה וחצי בחדר שלנו" אמר יעקב ומבטי נפגש עם מבטו של רפאל. הוא חייך אלי , חייכתי והשפלתי מבט. הלכתי עם מתן לחדר ונשכבתי על המיטה. "אבא.. " קרא בעייפות מתן ונפל על המיטה. "איך היה באזכרה שלו באמת?" שאלתי. "לא הייתי." הוא מילמל. "מה זאת אומרת? אבל יצאת מהפנימייה במיוחד בשביל זה" אמרתי וגבותיי התכווצו. "נסעתי לבית, אבל כשהתחילה האזכרה לא יצאתי מהחדר" הסביר. "למה?" שאלתי "למי יש כח לכל הצעקות האלה שלהם? מה הם חושבים , שאם הם יצעקו בקולי קולות הוא יחזור לחיים?" גיחך. "אתה מבין שהם צועקים בגלל שהם עצובים" מילמלתי. "בעיה שלהם" מילמל ושמעתי כעס בקולו . ידו התקשתה. "אז למה אתה כלכך עצבני?" אחזתי בידו. "אמא שלי" חייך חיוך צדדי וקטן. ליטפתי את פניו והרגשתי איך לסתו מתקשה כמו אבן. "היה קשה לי לראותאותה ככה. בגלל זה אני שונא תאזכרות הלא מעניינות האלה" הוא אמר בקול נוקשה ודמעה קטנה נפלה מעינייו. מחיתי אותה וחיבקתי אותו. הוא הרים את פרצופי ונישק אותי. "בואי לא נדבר על זה יותר" ביקש בלחש והינהנתי. הוא נישק אותי ולאט לאט עלה מעלי. הוא ליטף את גופי וניסה להוריד את מכנסי אך עצרתי בעדו. "לא.. לא עכשיו" חייכתי אליו חיוך קטן וערמומי והמשכתי לנשק אותו. הוא התהפך על גבו והושיב אותי עליו. הוא המשיך לנשק אותי וניסה להרים את חולצתי. "די נו , לא עכשיו" הבהרתי לו ברור והוא הינהן. הוא הסתכל עלי ואחרי כמה שניות המשיך לנשק אותי. הוא העביר את ידיו על גופי ואז תפס בישבן שלי, מה שגרם לי לנוע עליו באגרסיביות. התנתקתי מנשיקתו וקמתי ממנו. "מה ?" שאל כשהתהלכתי בחדר. "למה אתה לא מכבד אותי?" שאלתי ורעד נשמע בקולי. "זה היה יותר מידי?" הוא התיישב על המיטה. "אין לי בעיה עם זה. אבל כשאני מבקשת שתפסיק לנסות להשכיב אותי אז תפסיק." אמרתי וקולי התגבר. "סבבה הבנתי" הוא מילמל וחייך אלי. "בטח הבנת, עכשיו נתנשק ועוד פעם תנסה להפשיט אותי. ידעתי שאני לא צריכה להפתח אליך מהר כל כך" אמרתי והוא נעץ בי מבט.