חברים .. פרק 16 – לגדול בלי אבא.

"תבטיחי לי שתיהיה מאושרת" אמר והשתעלתי. למה, למה אמרת את זה.. עד שסוף סוף שחכתי את זה ,למה זה היה נחוץ. "בוא לא נדבר על זה" לחשתי וליטפתי את בטנו. "תבטיחי לי ואני עוזב את זה" אמר והרגשתי איך ליבו מאיץ. "די.. " מילמלתי ודמעות ירדו על החזה שלו. "אני חייב לשמוע את זה" הוא קם והחזיק את פניי. הבטתי בעיניו, הוא יודע שאני לא יהיה מאושרת בלעדיו. "אני מבטיחה" מילמלתי בבכי והוא חיבק אותי. "אני רוצה ילד" מילמלתי אחרי כמה דק. הרגשתי את ידיו רועדות, הוא הרחיק אותי ממנו טיפה. "מה?" שאל ועיניו נצצו מדמעות. "אני רוצה ילד" חזרתי אך הפעם דמעות ליוו אותי. הוא הסתכל עלי ושתק. דמעות אחדות ירדו מעיניו, לא יודעת עם מהתרגשות או מעצב, מחיתי אותם. "אני.. אני לא" הוא גימגם ופערתי את עיניי. למה זה מה שחסר לי חשבתי.. "אני לא רוצה.. אני לא רוצה שהבן שלי יגדל בלי אבא" אמר ורעד נשמע בקולו, כאילו עומד להיתפרץ בבכי. קפאתי, לא ידעתי מה להרגיש באותו רגע. הסתכלתי עליו והוא חזר לשכב במיטה. נשארתי יושבת, אף אחד לא דיבר, המתח שרר באויר. "לילה טוב" מילמלתי לאחר כמה דק והפניתי אליו את הגב. לא יודעת עם זה פגע בי או לא. פשוט רציתי ללכת לישון וכשאני יקום בבוקר כל מה שקרה היום יהיה פשוט חלום רע. "את מבינה אותי נכון?" שאל בקולו הצרוד. "לא.. לא כל כך" מילמלתי בכאב. "תביני אותי." ביקש. הסתובבתי אליו. "איך בדיוק?" שאלתי חסרת אונים. "אני לא רוצה שהילד שלי יגדל כמוני. אני לא זוכר את אבא שלי, ואין לי שום אהבה אליו. אני לא רוצה שהילד שלי ישנא אותי" אמר וליטף את פניי. "הוא לא! אני מבטיחה לך שהוא יאהב אותך יותר מכל דבר" אמרתי ולא יכולתי לעצור את עצמי ובכיתי. הוא חיבק אותי והרגשתי את כתפי נרטבת מדמעותיו. קירבתי אותו אלי, מחבקת אותו יותר חזק. "אני לא רוצה שזה יקרה" הוא ייבב ואני עוצמת את עיניי, מנסה להתאפק לא לבכות בכדי להיות חזקה בשבילו. "זה לא יקרה.. אנחנו אף פעם לא נשכח אותך" מילמלתי. הוא הרחיק אותי מעט ונישק אותי. נשיקה מלאה בכאב אהבה ורגש. הרגשתי.. הרגשתי שאני כל כך רוצה אותו בתור אבא לילד שלי. הוא נשכב על המיטה ונשכבתי על החזה שלו. שתקנו, נהנהנו מהשתיקה הזאת, מבינים אחד את השני דרכה. "לאל.." הוא מילמל אחרי שעה בערך, שכמעט נרדמתי. "אמרת משהו?" שאלתי, מוודה שהוא לא דיבר מתוך שינה. "לאל.. ככה יקראו לו" אמר בחיוך. הוא התכוון לילד שיהיה לנו. צמרמורות עברו בי. בחיים לא חוויתי עוצמת התרגשות כזאת, רציתי לצעוק כלכך חזק, או פשוט לחבק אותו. חייכתי אליו, מנסה לסכם את כל ההתרגשות בחיוך. "זה השם של אבא שלך לא?" שאלתי כשדימעה של אושר ירדה מעיניי. "נכון" הוא הסכים. נישקתי אותו והנחתי שוב את ראשי על חזהו. "לא שכחת אותו למרות הכל" מילמלתי ודימעתי הרטיבה אותו. הוא ליטף את שיערי, ואני נהנת מכל מגע מצמרר שלו. "זה מגיע לו" לחש ורעד נשמע בקולו..