חברים .. פרק 13

עבר כבר יומיים מהבדיקה של מתן. כל כך הייתי מאושרת שהוא בסדר ושטעיתי. סיימנו את הבצפר היום מוקדם. עליתי עם אנאל לחדר ונשכבתי במיטה. "יואו איזה יום מתיש" מילמלתי ופרשתי את ידי לאורך המיטה והרגשתי איך שהמזגן מעלי מקרר אותי. "יא מעפנה למדת כולה ארבע שעות" גיחכה אנאל וישבה מולי. "תפתחי" מילמלתי אחרי כמה דק שנשמע תיקתוק בדלת. היא קמה ושמעתי את קולו של אדם, מין הסתם. מתן לא יעלה אלי, הוא הרי תמיד מחכה שאני יבוא אליו עם לא בקושי נדבר היום. כן זה מפריע לי שהוא מפונק וסנוב, אבל אני אוהבת אותו יותר מידי. הודעה קטעה את מחשבותי. 'איפה את?' שאל מתן. חיים ארוכים.. 'בחדר' עניתי ועיניי עומדות להיעצם מרוב עייפות. 'בואי לחדר שלי' רשם. 'אין לי כח, אני עייפה' רשמתי. 'אני צריך לספר לך משהו' רשם וגילגלתי את עיניי. בטח עוד תירוץ שלו כדי שאני ארד אליו. 'עוד מעט' כתבתי וסגרתי את הפלאפון. ראיתי שאנאל כבר לא בחדר, היא בטח הלכה עם אדם. לאט לאט עיניי נעצמו ונירדמתי.
*
"כשהיא תתעורר תגידי לה שתדבר איתי" שמעתי קול של גבר ואז תריקת דלת. הרמתי את ראשי מעט וראיתי את אנאל נועלת את הדלת. "מי זה היה?" שאלתי והיא הסתובבה אלי. "הערנו אותך?" חייכה והנהנתי. "מגיע לך" צחקה את צחוקה המתגלגל וישבה במיטה מולי. חייכתי. "נו מי זה היה?" שאלתי. "מתן.. את יודעת אולי מה ישלו?" שאלה ועברתי למצב ישיבה. "מה זאת אומרת?" קיבצתי את גבותיי. "לא יודעת. הוא היה נראה קצת עצבני.. רבתם?" שאלה והנדתי את ראשי לשלילה. "טוב בכל מקרה הוא אמר שתדברי איתו" הודיע והלכה לארון שלה. הרמתי את הפלאפון וראיתי 2 שיחות שלא נענו ממתן ועוד אחת מאדם. מה קרה כבר.. התקשרתי אל מתן. "מה חייםשלי?" שאלתי, דואגת לו. "בואי לחדר שלי" מילמל. "אבל מה קרה?" שאלתי, מתחילה להילחץ. "בואי נו" הוא אמר באותו טון. "טוב די מאמי, אתה מלחיץ אותי" מילמלתי ושמעתי אותו משתעל. "בואי אני מחכה" מילמל וניתק. קמתי מהמיטה וסירקתי את שיערי. "מה קרה לו?" שאלה אותי אנאל בעודה חצי ערומה, מתלבשת. "לא יודעת." מילמלתי כשאני בוחנת את עצמי פעם אחרונה במראה ומניחה את ידי על הידית. "בואי תנעלי" מילמלתי אליה ויצאתי.
"מאמי מה יש ל.." אמרתי כשפתחתי את הדלת וראיתי אותו יושב על הריצפה עם ראשו בין רגליו. נעלתי את הדלת והתכופפתי אליו. "מאמי.." מילמלתי והוא הרים את ראשו אלי. עיניו היו אדומות ונפוחות כל כך שפחדתי להסתכל עליו נבהלתי. "חייםשלי.. מה קרה?" שאלתי מודאגת ומחיתי את דמעותיו. "לורן.. " מילמל בלחש, הוא לא הצליח לדבר. ליטפתי את פניו וחיבקתי אותו. הוא התחיל לבכות ולהרטיב את חולצתי. "די מאמי די.. תירגע" מילמלתי עומדת לבכות גם כן. "תספר לי מה קרה" הרמתי את ראשו אלי ודמעה נפלה מעיניי. "אני מפחד" מילמל בקול צרוד ומשך את אפו. "מפחד ממה!? חייםשלי תדבר" אמרתי מעודדת אותו ומלטפת את פניו. מסתכלת בעיניו היפות שהפכו לאדומות ומלאות בדמעות. "שתעזבי אותי" מילמל והוריד את ראשו. הוא שיפשף את עיניו והתאפק לא לבכות. הסתכלתי עליו המומה.. למה שאני יעזוב אותו, מה הוא דפוק. "אני לא יעזוב אותך מאמי.. לא משנה מה יקרה. עכשיו תגיד לי כבר מה קרה אתה מפחיד אותי!" הרמתי את קולי מנגבת את הדמעות שירדו מעיניי אוטומטית. הוא הרים את ראשו אלי ועיניו היו נראות יותר אדומות ממקודם. "צדקת" מילמל והשתעל. "מה צדקתי? תספר לי כבר מתן!" צעקתי עליו. "אני חולה! יש לי בעיות בלב" הוא הרים את קולו ולאט לאט זה הפך ללחישה. "מה?" שאלתי והרגשתי איך ראשי נופל ממקומו. "צדקת.." הוא מילמל וקם. "אבל.. זה לא.. "מילמלתי והוא קטע אותי. "הם לא הבינו נכון את התשובות של הבדיקה." הוא אמר בקול חד וראיתי איך רגליו רועדות כשהוא מתהלך בחדר. הנחתי את ידי על פני משפשפת אותם, מוודה שזה לא חלום. "צדקת.." מילמל שוב אחרי דקה ואז דפק אגרופים לקיר. נדחקתי לקיר נבהלת מכל מכה שלו. "די מתן.." צעקתי והוא רק מילמל קללות והמשיך. "די אני מבקשת" מילמלתי עומדת לבכות. קמתי והתקרבתי אליו למרות שפחדתי. מניחה את ידי על כתפו מנסה להרגיע אותו. הוא התיישב על המיטה מתוסכל ואני לידו מלטפת את פניו. "זה יעבור. אנחנו נעבור את זה חייםשלי.. אל תיתן לזה לשבור אותך" מילמלתי וחיבקתי אותו . שמעתי אותו בוכה שוב. "זה לא" מילמל והשתחרר ממני. "זה כן.. אתה תראה" ניסתי לחייך אליו. "זה לא.. זה לא .." מילמל ורגלו זזה בעצבים והנחתי את ידי על רגלו. "אתה תראה" אמרתי. "זה לא תביני כבר!! זה לא יעבור!" צעק וקם מהמיטה. נבהלתי והוא התחיל לבעוט בדברים שהיו על הריצפה. מה קורה לו.. מה זאת אומרת לא יעבור.. "תרגע כבר מתן!" צרחתי והוא הסתכל עלי בעיניים רצחניות. פחדתי כל כך. "שב" אמרתי בבטחון והוא התיישב אחרי כמה דק. "מה ישלך?" שאלתי. והוא רק הסתכל למעלה מנסה שלא לבכות. "לא משנה מה אני אומר, אל תעזבי אותי" מילמל. "אני לא יעזוב אותך תבין כבר ! אני אוהבת אותך יותר מידי" הסברתי, מעודדת אותו לדבר כבר. "הבדיקות בסוף חיוביות.. ישלי בעיות חמורות בלב.." מילמל וניסה להמשיך אבל הוא לא הצליח. ליטפתי את גבו, מנסה לעזור לו. "אני עומד למות מאמי" הוא מילמל והתחיל לבכות.