חברים .. פרק 12

קמתי בבוקר קצת מאוחר. קמתי מהר והתלבשתי. "אנאל קומי קומי מהר" קראתי והיא פקחה את עינייה בעדינות. "מה השעה?" מילמלה. "רבע לשמונה קומי" אמרתי כשנעלתי את הנעליים והיא קפצה מהמיטה. "מה.. כוסאמק" אמרה ורצה לשירותים.
הגענו לבצפר בזמן בסופו של דבר. כי לא הלכנו לחדר אוכל. "לאן את ממהרת?" שמעתי את קולו של מתן ואז הוא תפס את ידי. "אני מאחרת" אמרתי בהתנשפות. "עדיין לא היה צילצול" אמר והנחתי את ראשו על החזה שלו. "התקשרתי להעיר אותך מלא פעמים, מה לא התעוררת?" שאל והרחיק אותי ממנו קצת. "לא" מילמלתי והוא חייך. "הלכת לישון מאוחר או מה?"שאל והניח את ידו על כתפי. הנדתי את ראשי לשלילה ואז שמענו את הצילצול. "יאלה בוא" משכתי אותו והלכנו לכיתה.
עברו שעתיים והגיעה ההפסקה, ישבתי עם חן על הדשא. "מה איתך ועם מתן?" גיחכה חן בתקווה שאני יגיד לה שעוד פעם רבנו. "בסדר" חייכתי אליה. "מה איתך ועם יעקב?" שאלתי והיא הרימה את מבטה אלי בשיא המהירות. "מה.. למה את שואלת?" היא אמרה ובלעה רוק. "סתם.. רוצה לדעת" מילמלתי והיא שתקה. "הוא דיבר איתי אתמול" הודיעה וחייכתי אליה. "מה הוא אמר לך?" שאלתי והיא השפילה את מבטה. "מה שהוא היה צריך להגיד לי ממזמן" אמרה בקול עבה ותלשה את הדשא מהאדמה. "מה הוא היה צריך להגיד לך?" שאלתי והיא הרימה את ראשה מהדשא. "סליחה.." מילמלה. "סלחת לו?" שאלתי והיא הינהנה וחיוך נע על שפתיה. "אוף אני אוהבת אותו" היא אמרה בקול תינוק בוכה וצחקתי. "נו תחזרו כבר סתומים" מילמלתי והיא חייכה. "טוב אני הולכת לעשן, את באה איתי?" שאלה אותי והנדתי את ראשי לשלילה. קמתי גם אני מהדשא ועברתי במסדרון ליד מתן והוא חייך אלי. "למה את לבד?" שאל והקריב אותו אלי. "הייתי עם חן" מילמלתי והנחתי את ראשי על החזה שלו. הלב שלו דפק כל כך מהר וחזק שהרגשתי שהוא הולך להתפוצץ או משהו. "מה זה מתן? הלב שלך תראה" אמרתי והצבעתי על חולצתו שקפצה מפעימות הלב. "רצת עכשיו או משהו?" שאלתי. "חח לא.. הלב שלי תמיד ככה, אני רגיל כבר" הוא גיחך והרצנתי את פניי. "אתה חייב לבדוק את זה, אולי ישלך משהו" מילמלתי והוא צחק. "אין לי כלום.. אני סתם אוהב אותך יותר מידי" הוא גיחך וחיבק אותי. הלב שלו המשיך לפעום בחוזקה. התרחקתי ממנו. "תבדוק את זה, זה לא מצחיק אותי" אמרתי והוא חייך אלי. "אני לא צוחקת.. תבטיח שאתה בודק את זה" אמרתי והוא הינהן. "היום אני ילך" הוא אמר ונישק אותי. נכנסנו לכיתה וישבתי במקום. כל השיעור חשבתי על מתן. אני מפחדת שזה יהיה משהו מסוכן. הלב שלו ממש פעם. אחרי שעה אימו של מתן הגיע לכיתה ולקחה אותו לבית חולים. אני מתה לדעת עם הוא בסדר.
"מאמי מה קורה?" שאלתי כשמתן ענה לפלאפון שלי בהפסקה. "בסדר.. מחכים לתשובה" אמר. "אני מקווה שזה כלום" הוסיף. "גם אני חייםשלי.." מילמלתי. "אני אוהבת אותך" אמרתי. הרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה. שמעתי אותו צוחק. "חחח תירגעי חייםשלי, אני לא ימות" אמר ושתקתי. "אבל גם אני אוהב אותך" אמר ברצינות וחיוך קטן עלה על שפתיי.אני אתקשר אלייך שאני יקבל תשובה.." אמר וניתקתי. ישבתי על הספסל בצל והיית לי תחושה לא טובה. אני מפחדת. כשהיה צילצול נכנסתי לכיתה וניסתי כמה שיותר להדחיק את מתן מראשי ולהתרכז בשיעור, אבל זה גבר עלי. "את איתי לורן?" שאל איציק המורה והינהנתי אחרי כמה שניות כשהבנתי שהוא מדבר אלי. מתן היתקשר. "איציק אני חייבת להתפנות דחוך, באמת" הצבעתי. "לא, אין יציאות בשיעור שלי" אמר בקול נוקשה וחזר לדבר אל הכיתה. הפלאפון הפסיק לרטוט וחיכתי להפסקה כל כך.
"מתן מה קורה?" התקשרתי אליו בשניה ששמעתי את הצילצול להפסקה. "בסדר" ענה. "מה בסדר, לא קיבלת תשובה?" שאלתי ורעד נשמע בקולי. "אני בסדר" אמר. "אין לך כלום?" שאלתי. "חח כן , סתם שלחת אותי לפה יא פרנואידית" הוא צחק והרגשתי איך ירדה לי אבן גדולה מהלב. נשמתי לרווחה וחייכתי. "אמא, אמא.. יואו" מילמלתי, לא היה לי מה להגיד. "אני בסדר, תירגעי מאמי" הוא הרגיע אותי. "טוב אני בדרך לפנימייה, אני ידבר איתך כבר" אמר וסגר את הפלאפון. דילגתי במסדרון באושר ונכנסתי לכיתה. לקחתי את התיק ועליתי לחדר.