אל תסתכלי אחורה פרק 12- חברים בסתר?

התיישבתי במקום שלי ורוי כמובן נכנס באיחור לכיתה (צפוי ). הוא התיישב לידי תוך כדי שהוא אומר:"בוקר טוב" החזרתי לו:"בוקר אור" למרות שרציתי לומר שזה בוקר שחור, אבל לא רציתי שיחקור על זה וישאל למה (אם בכלל אכפת לו). החלטתי שלפני שאני אומרת לריאן שיש לי חבר והתמודדות עם כל הכעסים שלו, אני צריכה שבאמת יהיה לי חבר. ולא חבר בערך… אז אמרתי לרוי:"אני צריכה לדבר אתך" והוא אמר:"סבבה" והמשיך להסתכל עליי. רציתי לצעוק עליו שיפסיק לבהות בי אבל בסוף שתקתי. באיזשהו שלב נמאס לי אז שאלתי אותו:"מה?" הוא הסתכל עליי בתמימות ואמר:"את אמרת שאת צריכה לדבר אתי" אוף! איזה מעצבן! גלגלתי עיניים ואמרתי:"לא עכשיו! אנחנו בשיעור. נדבר אחרי השיעור" רוי אמר לי בתגובה:"טוב, אם את מתעקשת. אבל-" הוא עצר באמצע ואני שאלתי:"אבל מה??" והוא המשיך והוסיף:"את חייבת להפסיק לגלגל עיניים" " למה?" שאלתי אותו בתמימות. "כי זה משגע אותי" הוא ענה לי. התעלמתי ממנו וגלגלתי עיניים. הסתובבתי ונסתי להקשיב למורה ללא הצלחה, יאמר לזכותי שבאמת קשה להקשיב למורה כשאני חושבת כל הזמן על מישהו חתיך מאוד שיושב לידי (למרות שהוא מעצבן לפעמים-או יותר נכון כל הזמן ).

נ.מ רוי
לא הבנתי על מה אליסון רוצה לדבר אתי וזה די מתח אותי. כל 2 השיעורים הראשונים הייתי עסוק במשהו חשוב ביותר- להסתכל עליה. זאת לא אשמתי שהיא כל כך יפה…. רוי, תפסיק!!!!!!! אתה נהיה רכרוכי! אמרתי לעצמי, אבל עדיין לא הסטתי את מבטי ממנה. כשהיה צלצול להפסקה הסתכלתי עליה וחיכיתי שתדבר, מה שלא קרה. הייתי סקרן לדעת על מה היא רצתה לדבר אז שאלתי:"נו… מה רצית לומר לי?" היא הסתכלה לצדדים וענתה לי תשובה שלא ציפיתי לה:"לא פה! צריך מקום שאין בו הרבה תלמידים…" טוב, אם זה מה שהיא רוצה ויגרום לה לדבר…. תפסתי בידה והובלתי אותה לגג (בדרך כלל אין שם הרבה אנשים ), כשהיא ראתה לאן הגענו היא פנתה אליי עם מבט שואל בעיניה ושאלה:"ברצינות? לגג?" חייכתי ועניתי:"כן, את רצית מקום בלי אנשים, ואני אוהב את המקום הזה. ככה כולם יוצאים מרוצים" ואז הוספתי:"עכשיו מספיק עם השאלות, מה רצית לומר לי?" היא הסתכלה עליי, נשמה עמוק ואמרה:"זאת קצת בעיה" לא הבנתי על מה היא מדברת ושאלתי:"מה הבעיה?" ואז היא הסבירה:"הבעיה היא שמה שאני רוצה לומר זה בעצם שאלה ואתה אמרת לי להפסיק לשאול שאלות" צחקתי ואמרתי לה שברור שהיא יכולה לשאול. ואז הפצצה נפלה. "איך אנחנו מוגדרים?" היא שאלה. טוב, את האמת? ממש לא ציפיתי לשאלה כזאת. הרי ברור שאני רוצה שנהיה חברים. אבל מצד אחד בוריס טיפה מפריע לנו, ואני יודע שהוא מסוגל לפגוע בה אם יגלה שהיא חברה שלי כדי לסחוט אותי. ואילו מצד שני היא כזאת מדהימה, יפה, חמודה, אכפתית ו- בקיצור אתה רוצה אותה (שוב המחשבות שלי). החלטתי הפעם ללכת בעקבות הלב ולעשות את מה שאני באמת רוצה. שמתי יד אחת על המותן שלה ועם היד השניה קירבתי אותה אליי, עד שהייתה במרחק כמה סנטימטרים ממני. "מה את רוצה שנהיה?" שאלתי אותה, והיא ענתה:"לא יודעת, תגיד לי אתה.." לא יכלתי להתאפק ועברתי את המרחק שנותר בינינו, נישקתי אותה בלהט ושמחתי כשהיא נענתה לנשיקה. לאחר כמה דקות התנתקנו בשל קוצר אוויר. היא עמדה מולי ומבט שואל בעיניה אז אמרתי לה:"ברור שאנחנו חברים" היא חייכה בתגובה ואני אימצתי אותה בין זרועותי וחיבקתי אותה. וכמובן, איך לא? חייב להיות משהו שיהרוס את הרגע… היא זזה באי נוחות ואמרה לי:"יש בעיה קטנה" הסתכלתי עליה, נאנחתי ושאלתי:"מה הבעיה?" "אח שלי ריאן, טיפה מגונן מדי. בלשון המעטה הןא לא ישמח לגלות שיש לי חבר ואני כמעט בטוחה שהוא עוד יותר יכעס כשהוא יגלה שזה בעצם אתה, בגלל שהוא די מאשים אותך בזה שנפלתי לבריכה למרות שמי שרבת אתו גם אשם" היא אמרה. השפלתי טיפה את ראשי כשנזכרתי איך היא נפלה לברכה בגללנו, ואיך נלחצתי כשראיתי שהיא לא צפה למעלה…. התמקדתי במה שהיא אמרה על אח שלה ואמרתי לעצמי: נו באמת! למה חייבת להיות בעיה? שאלתי את עצמי. "את רוצה שאני אדבר אתו?" שאלתי אותה. והיא אמרה:"אני חושבת שעדיף שלא, כי הוא ממש יכעס", "אז מה נעשה?" שאלתי אותה. "אני חושבת שאני אנסה לשכנע אותו שוב פעם שיסכים שיהיה לי חבר, הרי זה לא סוף העולם, וכשהוא יקבל את זה נספר לו…. מה דעתך?" היא סוג של ענתה/שאלה. חשבתי על זה והבנתי שהיא בעצם מבקשת שנשמור על הקשר בסוד עד שאח שלה יקבל את זה, או יותר נכון- אם הוא יקבל את זה. מצד אחד- זה מעולה, ככה גדעון לא ידע שהיא חברה שלי ולא יוכל לפגוע בה. מצד שני- אני רוצה שכולם ידעו שהיא חברה שלי כדי שאף אחד לא ינסה להתחיל איתה. לבסוף החלטתי על תשובה ואמרתי לה:"אני מסכים, אבל- אם מישהו מתקרב אלייך יותר מדי אני מכסה אותו מכות" היא חייכה ואמרה:"סגור" והשיטה יד קדימה. הסתכלתי על היד שלה ושאלתי:"מה את עושה?" והיא הסבירה שהיא באה ללחוץ אתי יד לאות הסכם. חייכתי, התקרבתי אליה, הורדתי את ידה ושמתי את ידי על הלחי שלה. נישקתי אותה בלהט וכשהתנתקנו אמרתי לה:"עשינו עסק", והפעם היא נישקה אותי ואז היה צלצול. היא התנתק תפסה לי ביד ואמרה:"בוא כבר שלא נאחר" חייכתי והפעם אני גלגלתי עיניים כי היא כזאת חננה, החננה שלי! רק שאף אחד לא יודע את זה….. כשנזכרתי בזה שהקשר שלנו אמור להיות סודי אמרתי לה בלית ברירה למרות שלא רציתי:"עדיף שנלך לבד אם את לא רוצה שכולם ידעו שאנחנו יחד" והיא אמרה לי:"באסה שאתה צודק" צחקתי מהתגובה שלה ואמרתי:"לכי את קודם, אני יודע שאת לא רוצה לאחר" והיא בתגובה שאלה:"אתה רומז משהו?" חייכתי ואמרתי:"שאת חננה" מתגרה בה. ואז היא אמרה לי:"החננה שלך, אז תקבל את זה" היא צודקת היא באמת החננה שלי, ושוב אני נזכר שאף אחד לא יודע מזה…
וכאילו זה לא מספיק בוריס התקשר. לא רציתי לענות אבל ידעתי שאין לי ברירה. תוך כדי שאליסון הולכת לשיעור שלה עניתי ושאלתי:"מה?" בחוסר סבלנות….