חברה של כוכב – פרק 4

-מנקודת המבט של נלה-

לאחר כמה דקות הדלת נפתחה, ג'סטין והילדה המעצבנת יצאו כאשר האב המפחיד מאחוריהם.
"היי ג'סטין!" קראתי אליו שמחה.
ג'סטין אפילו לא חייך, "אני לא יודע איך להגיד את זה…" הוא אמר דומע.
מה כבר עשו לו שם בכמה דקות האלה?
"להגיד מה?…" שאלתי תוהה.
ג'סטין הרכין את ראשו למספר שניות, לאחר מכן הרים שוב את ראשו כאשר משהו במבט שלו השתנה.
"תתרחקי ממני!" הוא צעק לעברי, "אני לא רוצה לראות אותך יותר!, אני שונא אותך! אנחנו נפרדים!".
עמדתי מולו, "שונא?… על מה אתה מדבר?!" אמרתי לו כועסת.
"פשוט תלכי, נמאס לי מהקשר הזה, או.קי?!" הוא אמר בקרירות.
"בסדר, אבל יש דרכים לפתור דברים!" אמרתי לו באותו הטון והתרחקתי מהמקום.
הלכתי בוכה, כל כך כעסתי עליו, מי הוא חושב שהוא?!
לא סיפרתי דבר על הפרידה לאף אחד, הלכתי לישון שקועה במחשבות.
למה הוא נפרד ממני?
שונא? ממתי? הוא זה ששיגע אותי שהוא רוצה להיות חבר שלי!
למה הוא נפרד ממני בצורה כזו?
איך הוא שינה את החלטתו בכזו מהירות?
מה עשיתי לו רע?
איפה טעיתי?
אבל אז, הכל התחבר למן תמונה אחת, ממה שאני הצלחתי לראות.
האב המפחיד, הילדה המאוהבת, ההחלטה המהירה…
יש לי מן תחושה שאיימו עליו.
אבל זאת סתם תחושה, נו באמת, ג'סטין לא מפחד מכלום… חוץ מעכבישים… והמורה למתמטיקה… ו-שיט! כדאי שאשאל אותו!
אבל איך אני אדבר איתו? הוא לא יענה לי.
כופפתי את הכרית ונרדמתי, עם חלום מוזר, חלמתי עליו.
———————————————————————————
ברקע השיר Stuck in the moment (תשמעו את השיר ותקשיבו למילים)
אני רואה אותו ואותי יושבים בכיתה, כאשר אני, עצמי, עומדת מאחוריהם.
"ג'סטין!" קראתי לעברו, אבל הוא לא התייחס, הוא היה עסוק בלדבר עם נלה.
לאחר מכן המורה קראה בשמו, זיהיתי את הסיטואציה…
כשהוא רק הגיע אל בית הספר – עם החיסונים, כשהוא איבד את קולו.
לאחר ההתחכמויות הוא קם לעבר הדלת.
הייתה לי הזדמנות לבוא אחריו ולראות מה קרה שם אז, למרות שהוא סיפר לי כבר.
יצאתי מן הדלת אחריו אבל אז כבר לא הייתי בבית הספר, הייתי במסעדה ממש מהודרת ומקושטת – הדייט הראשון שלנו!
הוא רקד עם נלה סלואו (בחיי – זה נשמע מוזר), בגלל שאני כועסת עליו ממה שקרה היום, התקרבתי אל שניהם וניסתי לבעוט בג'סטין, אבל רגלי עברה דרכם, כאילו אני רוח.
ואז, הם התנשקו – נו באמת!!!
"גם אני שונאת אותך! גם אני שונאת אותך!" צעקתי עליו, למרות שהוא כלל לא שמע אותי.
——————————————————————————–
קמתי בבוקר, השמש האירה את החדר, היה עליי ללכת לבית הספר, ולפגוש את ה-ילד.