חברה של כוכב – פרק 17

הפאפארצי לא היו באזור, כך שעדיין לא נודע שג'סטין בסביבה.
קבוצת הנוער ההיא שנכנסה, הם התלמידים שהיו הכי מקובלים בכיתה שלי, ואם הם יגלו שאני וג'סטין יוצאים… אוי ואבוי…

בואו רק נגיד שכל העולם ידע מזה, ושהמעריצים של ג'סטין יהרגו אותי.
חוץ מזה הם לא יודעים שבאתי לארץ – נו באמת!
"אם שואלים, אתה דניאל – החבר שלי." לחשתי לג'סטין.
"מה הבעיה עם השם שלי? 'ג'סטין'? זה מצלצל טוב." אמר ג'סטין.
השתקתי אותו, "רואה את הנערים?" שאלתי אותו והצבעתי לכיוונם.
"כן." אישר ג'סטין, "הם היו בכיתה שלי ואם הם ידעו שאנחנו יוצאים, או לפחות יחשדו בכך… כל העולם ידע שאנחנו יוצאים, או לפחות יחשוד בכך." הסברתי לו.
"מצחיקה," אמר דן, "הם יזהו את ג'סטין, יש לו פנים שקל לזכור.".
דן צודק, אז מה אפשר לעשות?!
"יש לי רעיון טוב יותר…" אמר ג'סטין, "דן, קח את משקפי השמש שלי ובוא אחרי, קח גם את הכובע." אמר לו ג'סטין.
דן עשה כן.
לאחר מכן ביקש שדן ילווה אותו אל הקופאית כאשר יש לו מבט קשוח – כמו שומר ראש.
הבנתי… הבנתי מה ג'סטין מתכנן… אז יש לו שכל מתחת לכל השיער הזה…
ג'סטין קרץ לקופאית כדי "להרשים" (חסר לו אם הוא באמת מנסה להרשים אותה) אותה וביקש מנה אחת.
בני הנוער ראו את ג'סטין והתנפלו עליו כאשר הם מבקשים חתימות ורוצים להצטלם איתו.
"תתרחקו ממנו בבקשה…" אמר דן בקול גברי יותר.
אתם לא מבינים איזה צרחות היו שם, הבנות צעקו דברים כמו: "OMG! נגעתי בג'סטין ביבר! אני לא שותפת את היד הזאת בחיים!", "ג'סטין ביבר מסתכל עליי!".
בכל אופן, הן קוראות לו "ג'סטין ביבר", כאילו זו מילה אחת.
הייתם רוצים שיקראו לכם גם בשם הפרטי וגם בשם המשפחה שלכם כל פעם שיצטרכו אתכם? נכון שזה לא הכי נעים?…
"זה בסדר, כולם, אבל בבקשה, תנו לי קודם לגמור את הארוחה." אמר ג'סטין.
כן… כל ה"מקובלים" האלה יושבים בשתי יחידות אנגלית, הן לא הבינו מילה ממה שהוא אמר.
הבנים דיי כעסו על הקטע שאפילו החברות שלהם מדברות אל ג'סטין כאל חברן.
"אדוני… אני חושב שהם לא מבינים מה אתה אומר להם." אמר לו דן.
טוב, אין ספק שדן שחקן.
אם לא הבנתם, דן הוא "שומר ראש מאמריקה", אז הם כנראה רוצים שאיפשהו אכנס לסיטואציה בתור "מתרגמת.".
"על מה כל הרעש?" התקרבתי שואלת בעברית.
הם זיהו את קולי.
"נלה! נלה! זה ג'סטין ביבר!" אמרה שירן.
ג'סטין הסתכל עליי לרגע אבל אז הפנה את מבטו לכיוון אחר, "תקשיבו," אמר, "אני רעב, אני צריך לאכול כדי לשיר, בדיוק כמו שמכונית צריכה דלק כדי לנסוע.".
הם עדיין לא הבינו.
"הוא אומר שהוא רעב, בדיוק כמו שמכונית צריכה דלק על מנת לנסוע, כך הוא צריך אוכל כדי לשיר." הסברתי להן.
"אהה…" הם אמרו.
ג'סטין הביט בי, "האנגלית שלך טובה?" שאל קורץ.
"כן, למה?" שאלתי אותו.
"את יכולה בבקשה לתרגם להם אותי?" ביקש.
"כן, אבל זה יעלה לך." אמרתי לו.
"בכמה?" שאל.
"בנשיקה." אמרתי ישירות.
הוא קפא במקומו, "אני סתם צוחקת, תירגע." אמרתי לו.
הוא נשם לרווחה ואמר משהו באנגלית.
"הוא אומר שעם כל זאת שאתם המעריצים הכי טובים בעולם, הוא רוצה לאכול בשקט, וכשיגמור, הוא מבטיח לחתום, להצטלם ואפילו לשיר שיר אחד." אמרתי להם.
הם הסכימו, אני, דן וג'סטין חזרנו למקום בו ישבנו מלכתחילה והמשכנו לאכול.
בגלל ג'סטין יש לנו עוד מנה.
~כעבור 10 דקות~
"אני מלא…" אמר ג'סטין מניח את ידו על בטנו.
"נראה לי שעליתי 600 ק"ג…" אמרתי עייפה כזו.
"כואבת לי הבטן…" ילל דן.
הלכנו לשירותים לשטוף פנים, דן וג'סטין – לגברים, ואני הלכתי לבד, לשירותי הנשים.
שטפתי ידיים ואז כמה בנות (מה"מקובלים") נכנסו, "למה ג'סטין נתן לך לשבת לידו?" שאלו.