זרים – פרק 5/7 – לא הדמעה היחידה
מייקל לא הצליח להירדם, לא בגלל הקור, או בגלל הרעש של הגשם או המכוניות… בגלל מחשבות, מחשבות עליה.
'אל תחשוב עליה…. אל תחשוב עליה…. אל תחשוב עליה….'
אבל ככל שחשב זאת המחשבה נתקעה בראשו ולא רצתה לצאת…
לפתע נזכר, הוא קם בתנופה מבהיל את נובה שהתנשפה בהפתעה –
"אוי… סליחה" הוא מלמל עדיין מטושטש
"מה קרה?" שאלה ושפשפה את עיניה
"…" הוא לא ענה.
"נו באמת מייק, אתה יכול לספר לי!"
ליבו פעם בחזקה כשקראה לו כך, והוא הרגיש אשם.
"שכחתי את כדורי האנטי דיכאון שלי בבית… אני מיהרתי כל כך ולא לקחתי אותם איתי…"
פניה התכווצו בדאגה ואז נרפו, – "זה בסדר מייק, עד עכשיו היית בסדר גמור נכון? חוץ מזה – אני כאן, אז אני אוודא שלא תיהיה עצוב" אמרה נובה וחייכה אליו.
ליבו פעם, והוא כבר לא יכל להתעלם מתחושת האשמה כלפיה, – היא תיהיה שמחה בשבילי, נכון?
לבסוף הוא נרדם, אבל עדיין רגשות האשמה עדיין בו.
הוא חלם על ליל התאונה, הוא זכר הכל,
האורות הכתומים, שאגות העוברים, הרחוב הצר, וגם מראה של אהובתו כשהייתה מכוסה בדם ליד המכונית שפגעה בה…
דמעה התגלגלה במורד לחיו, אבל זאת לא הייתה הדמעה היחידה,
גם נובה בכתה בשנתה, היא חלמה על התקופה שגרה עם ג'ורדן…
בשנתה נובה התגלגלה לעברו של מייקל וראשה נח על כתפו.
המגע ניחם את שניהם, והם שקעו לשינה ללא חלומות לשמך שאר הלילה….
תגובות (0)