זרים – פרק 4/7 – אהובה

נובה נאנקה בכאב כשמייקל ניסה למרוח משחה על פצעייה.
"זה כואב מאוד?" שאל מייקל בדאגה
"כן… אבל זה נסבל" אמרה נובה וחייכה בכאב, אחרי הכל היא כבר חוותה מכות יותר גרועות מג'ורדן…
דמעה צצה בעיניה של נובה, היא מחתה אותם במבוכה.
"אני מצטערת" אמרה "אתה רואה אותי רק במצב הפגיע שלי.."
"זה בסדר… באמת" השיב מייקל "אני לא מאמין שהוא כזה פוץ" אמר.
נובה צחקקה מעט והשעינה את ראשה לאחור.

הערב כבר ירד והשניים עדיין היו בתוך המכונית של מייקל.
הם קנו להם סנדוויצ'ים מהסאבוואי ושתו איתם סודה.
כשהלילה ירד הם התרכבלו במושבי המכונית וניסו לעצום את עינייהם, אך לפתע השמיים התכסו בעננים וגשם התחיל לרדת.
מייקל ניסה להירדם, אבל לא הצליח.
"מייקל?…" מלמלה נובה – ישנונית, "קר לך?"
"ל-לא, ברור שלא" השיב
היא חיבקה אותו, פניה מתחככות בכתפו.
קפוא.
"אתה קר…." מלמלה באוזנו
לחייו ואפו היו מכוסות בסומק קל וורוד.
"לא שמתי לב…." אמר והסיט את מבטו ממנה.
"אני מקווה שגם את מתחממת קצת" מלמל בשקט.
וברגע הזה… – היא הרגישה אהובה, הרגשה שנובה התגעגעה אליה.

זה כואב?" שאל מייקל בניסיון לשבור את המתח
נובה הנהנה, נושכת את שפתה התחתונה.
"זה מדאיג אותי קצת נובה… אולי נלך לבית החולים?"
"זה בסדר.. לא צריך"
מייקל הנהן אבל עדיין הביט בנובה בדאגה.

הלילה ירד והשעה כבר מאוחרת….
השניים ניסו להירדם, במכונית על שפת הכביש, כשהגשם עדיין יורד, והמתח עדיין באוויר….