זרים – פרק 2/7 – לא כאלה זרים…
"מי זו?" שאל מייקל, קולה של הבחורה בטלפון נשמע לו מוכר.
"זו אני… נובה" אמרה בבישנות
"אה נובה, מה קורה?" שאל
"אמ.. אני מרגישה ממש לא נעים עם זה, אבל תהיתי אם אתה יודע על מקם שבו אוכל להעביר את הלילה…"
"בדקת את המלונות בסביבה?"
"כן" השיבה "כולם מלאים".
היא שמעה אותו נאנח בטלפון, "אני לא יודע… הייתי מציע לך לבוא לפה אבל אנחנו די זרים.." אמר
"כן…"
נובה התיישבה על שפת המדרכה ביאוש
"האמת שאת די מוכרת לי" אמר
"אני?" שאלה בהפתעה
"כן… עבדת בחברה של משלוחים?" שאל
"לא"
"חברת אוכל?"
"לא"
"חברת היי טייק?"
"כן, איך ידעת?"
"אה! נובה! אני זוכר אותך עכשיו!"
"מה?"
"עבדת מתחת לרון נכון?, הבוס המעצבן.."
"כן! וואו כנראה שנפגשנו פעם בלי אפילו לדעת!"
"איזה עולם קטן" אמר מייקל.
נובה ניערה את הליכלוך ממכנסיה
"טוב… אז כנראה שאנחנו לא כאלה זרים…" אמרה
" אז…. אמ.. את רוצה לבוא לכאן?"
"בבקשה" השיבה נובה בבישנות.
"זה לא משהו מפואר אבל זה בית" אמר מייקל
"כן.." השיבה נובה
'לא מפואר' זה בשפה עדינה, ביתו של מייקל היה בלגן אחד גדול, בגדים על הרצפה, רהיטים מפוזרים מסביב, אבל אין לנובה זכות לדבר… זה יותר טוב מכלום…
הם ישבו ודיברו בזמן שאכלו מנה חמה במטבח.
הא נשכבה על הספה של מייקל מכוסה בשמיכה, וחשבה על היום שעבר עליה,
כן, זה פשוט טירוף, אבל היא הייתה מוכרחה להודות,
יש לה מזל.
תגובות (0)