זרים – פרק 1/7 – פגישה גורלית ברכבת –

מייקל ישב ברכבת לא יודע מה לחשוב, זה היה אחד הימים האלה שהוא פשוט לא רצה להיות ער, ופשוט לשכב במיטה.
הוא ישב בתא הרכבת עם עוד נערה, נראת כבת 20,
היא הסתכל מבעד לחלון, האוזניות שלו דחוקות באוזניו, עם עוצמה גבוהה של ווליום.
הוא שמע פלייליסט של שרים עצובים, למרות שזה גרם לו להיות עוד יותר עצוב, – הוא אפילו דמיין בכי.
רגע… לא… מישהו באמת בכה…
הוא הרים את מבטו מהנוף שמבעד לחלון, והוא ראה את הנערה שבתא יושבת מולו, בוכה.
הוא הרגיש מבוכה, הוא לא היה אדם חם, במיוחד לא לזרים, אבל הוא ידע איך זה מרגיש,
אז הוא ניגש אליה.
"היי" אמר ברכות
"…הי-.." אמרה והמשיכה להתייפח.
"לא להיות חטטן או משהו, אבל- הכל בסדר?" שאל ומבטו מראה דאגה כנה.
הנערה העריכה את הדאגה של הזר, וחייכה חיוך קטן מבעד לדמעות.
"לא" אמרה והסתכלה מטה.
"רוצה לספר לי?" שאל מייקל
היא הנהנה –
"היום גיליתי שחבר שלי בגד בי." לחשה
"אהבתי אותו מאוד מאוד, אפילו גרנו ביחד! הוא לקח את הבית, שאני שילמתי עליו, בכסף שלי… והעיף אותי משם!"
היא המשיכה לבכות, דמעות זולגות על פניה בלי שתשים לב לכך.
מייקל הבין וידע איך מרגיש לב שבור, ולכן הוא תפח על כתפה ואמר –
"אם אי פעם את רוצה לבכות, תבכי- אחרי זה תרגישי טיפה יותר טוב…"
הוא לקח את תיקו והוציא ממנו את הכרטיס של מרפאה שלו, הוא שרבט עליו משהו ונתן אותו אל הנערה,
"מה שמך?" שאל
"נובה" אמרה
"אני מייקל" הוא הושיט לה יד והיא לחצה אותה
היא הביטה בחלון ולפתע אמרה – " אוי אני חייבת לרדת כאן!" היא לקחה את תיקה, היא הסתובבה והודתה למייקל שוב…
כשנובה ירדה מהרכבת מייקל המשיך לשבת שם, עם האוזניות ושירים העצובים, עד שהגיע לביתו.

נובה הביטה בכרטיס הביקור – "מרפאת דיכאון?" לחשה
"הוא סובל מדיכאון?" היא הפכה את הכרטיס
"XXXXXXXX – אם את צריכה עזרה התקשרי אליי, מייקל"
היא הביטה מסביבה, היא בהחלט הייתה צריכה עזרה,
היא ירדה בתחנה של הבית שלה- הבית הישן שלה שהחבר שלה לקח- החבר לשעבר…
לא היה לה מקום להעביר בו את הלילה, בלי כסף, חברים או אוכל,
היא החליטה לקחת את היד שהושטה לה-
"הלו? מייקל?"