זריחה

אני בן זונה,
זה שמרסק לזאת ולהיא את הלב,
זה שמבטיח הבטחות באוויר ולא יודע לקיים,
זה שרק רוצה לבלות בלילה ולברוח ביום.
אני זה שמחפש ריגושים ולא רגשות,
אני זה שמחפש להוריד להן את החזייה ולהיכנס להן לתחתון ולא לנשמה,
אני זה שגורם להן לבכות כל פעם,
אחת אחר השנייה.

ואני לא מתנצל אף פעם.
לא יודע מה דפוק אצלי,
ומה כל כך השתבש לי בראש שהפכתי להיות כזה.
אני פשוט יושב שם, אם זאת הדירה שלי,
ומחכה שיארזו את עצמן וילכו.
ואם אני בדירה שלהן,
פשוט קם ובורח,
לרוב לפני שיתעוררו.

ואת יודעת,
כל פעם שזה קורה,
שאני נוגע בעור החלק שלהן,
זה אפילו לא קרוב לעור המצולק שלך.
וכל פעם שאני מנשק אותן,
וחש את החום של השפתיים שלהן,
זה אף פעם לא מספיק לוהט כמו ששלך היו.

ואני משתדל למחוק את הפרצוף שלך מהראש,
באמת.
הבטחתי לעצמי שאת כבר לא קיימת,
שאת מתה מבחינתי.
אבל בכל פעם שאני עוצם את העיניים,
זה או החיוך הגדול שלך,
או העיניים הטורפות שלך,
שמביטות בי.

ואני מרגיש מצד אחד אכזבה,
כי אני יודע שאת תיגעלי כשתדעי שזה מי שנהפכתי להיות,
ומצד אחד אני מרגיש בן זונה, בקטע טוב,
כי על הזין שלי מה שאת חושבת,
ושתראי שיש עוד אלף בנות אחרות שירצו להיות איתי.
אבל זה אף פעם לא מספיק,
זה אף פעם לא מכסה את החלל,
הריק,
התהום הזה,
שהותרת מאחור.

את יודעת, לפעמים הכאב הזה מחרפן אותי,
מביא לי את הקריז כשאני מסתכל עליהן ואף אחת מהן לא מזכירה אותך,
שאני מפרק חצי מהבית,
וצורח,
ובועט,
רק כדי שתשמעי,
ותחזרי להציל אותי,
כמו פעם.

אז אני מקליד הודעה ארוכה,
כמו בכל לילה,
בדיוק לפני הזריחה,
כי אני תמיד ער בשעות האלה,
כי פעם היינו ערים בשעות האלה ביחד,
והיינו צוחקים, אוכלים איזה פיצה טובה או פופקורן,
ופורקים את הנפש החוצה, מכילים אחד את השני ביחד עם כל צבעי הזריחה.
ואני כותב, וכותב, ופורק את כל מה שאני עובר בלעדייך,
וכמה שאני שונא אותך,
וכמה שאני אוהב אותך,
וכמה את חסרה לי,
וכמה אני רוצה להחזיר את הגלגל לאחור,
וכמה אני בעצם רוצה אותך.
וכשהנפש שלי מתרוקנת אל תוך מילים צבועות בשחור, אדום, ורוד, כחול, צהוב וסגול,
אני עוצם את העיניים,
נושם עמוק,
ובוהה בזריחה,
שאיבדה מהזוהר שלה בלעדייך.

וכשהנפש שלי מותשת,
והגוף כואב בלעדייך,
והראש כבר איבד היגיון,
הבחורה הזרה בחדר שלי מנפצת לי את הבועה,
ושואלת מה קרה,
אני מוחק את ההודעה, קם ונכנס פנימה אל תוך הדירה הקרה,
שפעם הייתה חמה.
"אני שונא את הזריחה, היא מכוערת … לא יודע למה בכלל קמתי בשביל להסתכל, אני מעדיף את השקיעה"
הבחורה מביטה בי בעיניים גדולות ומחייכת " הזריחה זה הדבר הכי יפה שראיתי בחיים שלי"
ואני מת להסביר לה,
שפעם הייתה לי בחורה,
שהייתה הזריחה שלי,
והיום,
בלעדיה,
אני לא מפסיק לשקוע.