זמן מרפא כאב
"איך הזמן משנה אנשים, הא?" אני צוחקת. כל כך הרבה זמן עבר מאז שראיתי אותו, וזה משגר לעברי כל כך הרבה פלאשבקים שלא ידעתי שהיו לי, כל כך הרבה פלאשבקים שהיו קבורים בזכרוני שנים רבות.
"בלי סוף," הוא משיב תוך כדי צחוק, שולח אליי חיוך חמים, אחד כזה שלפני שנים רבות הייתי מתמוססת עבורו ולא מפסיקה לפנטז עליו במשך שבועות, ונראה שהזמן באמת מרפא את הכאב, כי עכשיו, אחרי שהוא מספר לי על ארוסתו החדשה, אני לא מזילה דמעות ולא מתכווצת לכדור פתטי של רחמים עצמיים, הרגל שהקניתי לעצמי אי שם בגיל 15, כשהוא לראשונה החל לצאת עם בחורות, ואז האובססיה שלי אליו הייתה פורצת גבולות, אבל כאמור, נראה שהזמן אכן מרפא כאב וכן כל אובססיה או קראש ארוך-שנים אחר שהיה למישהי מאיתנו אי אז בעבר, כי התגאיתי לומר שהפעם, כשראיתי אותו צועד כשזרועו משולבת במותן דקיקה של אישה גבוהה ויפהפייה שזכור לי שראיתי אותה באיזו רשת חברתית אחת, לא כאב לי, וגם כשהבחנתי שהוא עדיין משתמש בבושם האהוב עליי שלו, אותו אחד שקניתי לו ליום הולדת 19, עדיין לא כאב לי, אפילו לא קצת, והאמת היא? שנראה שמעולם לא באמת כאב לי.
לפחות, נראה לי.
תגובות (4)
הזמן לא באמת מרפא, רק מראה שיש דברים קשים יותר ומלמד לקחת הכל בפרופורציות ;)
תשאירי את זה ככה, לא מלוטש וגמור, זה מוסיף המון לדעתי.
הו, קודם כל תודה על הביקורת, ושנית – אני עצמי לא מאמינה בזה, וזו גם הסיבה מדוע הוספתי את השורה האחרונה ;)
הא כן, ואני מסכימה עם מה שאמרת וכנראה אשתמש במשפט הזה גם כן מתישהו בעתיד. תודה(:
מדהים אחות,אוהבת חוזקות :)
אממ לגבי מה ששאלת..לדעתי יש בזה משהו שזה קצר וקולע,הוא מעורר ככה המון מחשבות ותהיות. תשאירי ככה זה מהמם
בבקשה אל תהפכי את זה לסיפור בהמשכים.
יש לזה מבט מיוחד ורעיון מדוייק וזה מקסים.
אהבתי את טיפת הציניות שהכנסת בסוף.
כך לפחות אני תופסת את זה