זכרונות-פרק אחרון:))חלק ב'

{היה עדיף שהייתה אומר את הסיבה..היה יותר טוב-ש.ק}
———

(ג'רמי)

יום רביעי הגיע כבר 12 בצהריים ולא שמענו דבר מקים

עד שהפלאפון שלי צלצל ממספר לא מוכר…

"הלו?"עניתי .יותר בשאלה

"שלום,הגענו לג'רמי קורדישן?"אישה צעירה שאלה

"כן..מי זה?"שאלתי לחוץ,מביט בלין שלחוצה לא פחות ממני

"התקשרתי מבית-החולים רצי.."היא אמרה אך קטעתי את דבריה

"בית-חולים??"שאלתי מופתע גורם ללין לקום ולבוא לקראתי

(לין)

"אני מבין"אמר ג'רמי בלחץ

"מה קרה?"שאלתי בלחש,ג'רמי הניח את ידיו על פיו לסמן לי על שקט

"אוקי אני כבר מגיע.ביי"הוא אמר מנתק את השיחה ולוקח במהירות את הקפוצ'ון שלו

"בואי.מהר.קים נמצאת שם"הוא אמר מהר מתקדם לכיוון הדלת ואני אחריו

"מה קרה לה?"שאלתי בלחץ לאחר שסגרתי את דלת המכונית

ג'רמי התניעה את המכונית והתחיל לנסוע

"היא עברה ניתוח רציני בלילה"הוא אמר עוצר במהירות את המכונית גורם לי לעוף מעט קדימה ,וצופר למכונית שנכנסה בהפתעה מצד ימין של הכביש לנתיב שבוא נסענו

לאחר מספר דקות הגענו אל בית החולים.ג'רמי דומם מנוע ויצאנו במהירות אל כיוון כניסת בית החולים .

ראיתי את ניר יוצא במהירות מבית-החולים לכיון המכונית שלו

"ג'רמי ,זה ניר.הוא פ.."באתי להמשיך אך הוא קטע אותי

"לא עכשיו,בואי כבר"הוא אמר פונה בריצה לאחת האחיות שעברה במסדרון "סליחה ,איפה נמצאת קים?" הוא שאל בלחץ עדייו מתנשף מעט מהריצה

"בכיוון הזה"היא אמרה מצביע לעבר אחד המסדרונות "חדר 307"היא אמרהה שולחת סימן לאחד הרופאים שהיו שם

"תודה"הוא אמר מתחיל לצעוד לחדר שבוא היא נמצאת

"בואי"הוא אמר שולח לעברי חיוך קטנטן ,אך מזוייף

נכנסו לחדר רואים את קים ישנה ומחוברת אליה מכונת הנשמה

לאחר מספר שניות נכנס רופא לחדר

"שלום"הוא אמר מהנהן מעט "אתה הרופא של קים?"ג'רמי שאל בדאגה

"כן"הוא אמר רוצה להמשיך את דבריו אך הוא קטע אותו "כן,אנחנו הקרובים שלה.מה קרה לה?"ג'רמי שאל בלחץ

"אתמול בלילה היא הגיע לפה מדוממת מכל עבר ,העברים הפנימיים שלה נפגעו ..לא מעט,אבל היא עברה את הניתוח בשלום והיא צריכה להתאושש בקרוב "אמר הרופא

"תודה לך"אמר ג'רמי אוחז בידו של הרופא עם שתי ידיו

"זאת עבודתי"אמר הרופא עם חיוך קל על פניו

—–

ישבנו ליד מיטתה .היא עדיין ישנה מאז הניתוח שעברה

ג'רמי הוציא את הפלאפון של קים מגלה את התמונה שלו על מסך הנעילה שלה

"תראי"ג'רמי הראה לי את מסך הנעילה של הפלאפון של קים בזמן שהוא מצחקק מעט

"אתם חמודים יחד"אמרתי מעבירה את מבטי אל קים

"אז..את וניר סיימתם?"'הוא שאל

"כן.הוא סוג של נפנף אותי"היא אמרה קצת מאוכזבת

"הוא ניפרד ממך פנים מול פנים?"הוא שאל

"לא..אה וקודם שנכנסנו לבית החולים ראיתי את ניר יוצא מפה ורץ למכונית שלו"אמרתי מחזירה לעצמי את אותה התמונה לראש

"באמת?"ג'רמי שאל די מופתע

"כן,ניסתי להגיד לך,אבל השתקתה אותי"אמרתי אך הוא התעלם מדברי

הוא פתח את הפלאפון של קים ועשה את הססמא

"איך אתה יודע את הססמא שלה?"שאלתי די מופתעת ומסוקרנת

"ראיתי אותה עושה את הססמא" הוא אמר מעביר אלי מבט ונכנס להודעות שלה

"תראי" הוא אמר לי מעביר את הפלאפון של קים אלי

"מה זה?"שאלתי מביטה אל פניו ולאחר מכן על הפלאפון "זה השיחה שלה עם ניר ,תקראי" הוא אמר לי

"אבל..זה לא חדירה לפרטיות שלה?"שאלתי קצת בספק "גם ככה הקשר שלנו לא משהוא עכשיו" הוספתי

"אני מאמין שזה ישקם את הקשר שלכן בחזרה"אמר ג'רמי עם חיוך קל על פניו

"ט..טוב.."אמרתי בחשש והתחלתי לקרוא את השיחה

‘תעזוב אותה'..'שלא תעז לגעת בלין'…'תפסיק עם זה'….'אם זה היה כיף איתך,למה שלא יהיה כיף איתה?'…

ההודעות האלה הדהדו לי בראש .אין סיכוי,לא יכול להיות

"היא אמרה את האמת…"אמרתי לא מאמינה איזה סתומה הייתי

"כן..היא כל הזמן דאגה לך"ג'רמי אמר

"איך חשבתי שהיא תבוא לרעתי" אמרתי לא מאמינה

"בגללי היא שוכבת כאן" אמרתי מתחילה לבכות

"זה בסדר.לפחות היא בסדר עכשיו"אמר ג'רמי מחבק אותי

"א..איי" יללה קים

"קים?"קראנו בפה אחד

(ג'רמי)

"איפה כואב לך?שאלתי בדאגה

"ה..הגב..הבטן"היא אמרה מכווצת את פניה בכאב

הרמתי מעת את החולצה רואה תפרים גם בגבה וגם בבטנה "וואו" לחשתי בכאב

עזרתי לה להתיישב בנוחות לאחר שסידרתי את חולצתה

אני הולך לקרוא לרופא ,אני עוד מעט חוזר" אמרתי מניח נשיקה קטנה על ראשה של קים

מביט בלין בצפייה

יצאתי מהחדר לכיוון הלובי של בית -החולים

(לין)

"קים" אמרתי לחש

"א..ת בסדר?"היא שאלה מכווצת את פנייה כאב

"כן..בזכותך"החזרתי מביטה על פנייה רואה חיוך פרוס על פנייה

"אני שמחה לשמוע" היא אמר מקמטת מעט את פייה מכאב

"את בסדר?"שאלתי בדאגה

"זה כלום,זה יעבור" היא אמרה מצחקקת מעט אך לאחר מספר שניות אוחזת בבטנה מכאב

"עדיף שאני לא יצחק" היא אמרה מחייכת

"למה עשית את זה?למה הלכת להפגש עם ..ניר..?"שאלתי בחשש

"כי רציתי להגן עליך לין" היא אמרה מביטה אל תוך עניי

"אבל..תראי באיזה מצב את עכשיו .בגללי" אמרתי מרגישה זוועה עם עצמי

"את חושבת שהייתי נותנת לך להפגע בגללו?"היא שאלה מרימה גבה ,אך חיוך קטנטן על פניה

"לא" אמרתי באנחה

"אני לא ייתן למישהו לפגוע בך,לא משנה מי זה,את עשית הכל למעני .בזכותך אני כאן חיה ,אז שאני לא יעזור לך?"היא שאלה מביטה בי

"עדיין ,הוא פגע בך פעמיים.."אמרתי מאוכזבת מעצמי

"זה בסדר.לא קרה כלום.אל תדאגי" היא אמרה מחייכת אלי

"סליחה שלא האמנתי לך קים" אמרתי מחבקת אותה "סולחת לך" היא אמרה מחבקת אותי בחזרה

נפרדנו מהחיבוק מצחקקות

"איך את מרגישה גברת קים?"שאל הרופא כשהוא נכנס

"כואב לי קצת הבטן והגב"קים אמרה

לאחר שהרופא בדק את קים הוא כתב כמה דברים בפינקס שלו ופנה אל קים

"עוד מספר ימים תוכלי להשתחרר"אמר הרופא לבסוף ויצא עם חיוך קטן על פניו

.

(ג'רמי)

עבר שבוע מאז הניתוח של קים.היום היא משתחררת .

פתחתי את החדר שבוא קים שהתה במשך שבוע, רואה אותה אורזת

"איך את מרגישה?"שאלתי עם חיוך על פני

"הרבה יותר טוב" היא ענתה מכניסה את הדבר האחרון וסוגרת את התיק

"הרבה זמן רציתי להגיד לך את זה" אמרתי מתקרב אליה אוחז במותניה גורם לה לצחקק מעט

"מה?"היא שאלה שמחה

"כל מה שעברת.כל זה שתמיד הרגשת לבד.זה שההוא הרס לך את חיי הזוגיות הראשון שלך" אמרתי,מפחית בפרטים. מביט בענייה ,רואה את הכאב שבא

"את כל הזכרונות האלה" אמרתי מרים את שרוול החולצה שלה מביט בצלקת שהשאיר לה ניר ."את כולם אני רוצה להחליף אותם בזכרונות טובים איתי" אמרתי מניח נשיקה קטנה על הצלקת

"בזכרונות שתאהבי "אמרתי מביט אל תוך ענייה "זכרונות שתשמחי לזכור,זכרונות שיעלו חיוך על פנייך "אמרתי מניח את כף ידי על לחייה ,גורם לה להסמיק מעט ולחיוך לעלות על פני .

(קים)

"אני אוהב אותך" אמר לבסוף גורם ללבי לעצור ולפרפרים בבטני להשתולל כמו מטורפי האהב ..בדיוק כמוני

"גם אני אוהבת אותך" אמרתי עם חיוך רחב על פני,רוחנת לנשק אותו… מבינה שמעכשיו חיי הולכים להשתנות..אבל לא סתם להשתנות.להשתנות לטובה,עם האדם שאני אוהבת מכל .

(לין)

נכנסתי אל בית החולים לבדוק למה קים וג'רמי מתעכבים כל כך הרבה זמן ומשאירים אותי במכונית לבד .

פתחתי את הדלת שמובילה אל המיזדרון של חדר 307,לא שמתי לב ונתקלתי במישהו

"אוי .סליחה "אמרתי מסדרת את השערות שנפלו על פני

"זה בסדר" אמר קול של גבר .הרמתי את ראשי וראיתי גבר בסביבות ה-23 לחיו .גבר נאה

"מצטערת" אמרתי מסמיקה

"צריכה ליווי?"הוא שאל בקול פרלטטני

"זה בסדר,שתי חדרים מפה נמצא חדר 307"אמרתי מעט מובכת

"זאת לא הדרך.זה משם" הוא אמר מצביע לעבר כיוון אחר
"אה..אני מבינה שאני כן צריכה ליווי" אמרתי מצחקקת וכך גם הוא .
———-
אומיגאדדד פעם ראשונה שאני מסיימת לכתוב סיפור כמו שצריך.במהלך הסיפור השתפרתי בכתיבה שלי ..היו לי עליות וירידות..אני הולכת להתחיל לעלות סיפור חדש באתר אחר -מה שבתוח הסיפור החדש יהיה הרבה יותר טוב מזהKKK(בקרוב אני יעלה הודעה שבה אני יתן פרטים על האתר)אז תודה רבה לכל הקוראים המדהימים:).
אשמח מאוד להערות דעות או כל דבר אחר,והצבעות :)