זכוכית שבירה- פרק 3 חלק ב'- ברוכות הבאות!

נכנסנו למבנה הפנימייה. איימי הביטה בי בוחנת את גופי. אלזה לעומתה בחנה את הפנימייה בלהט. "אתן… תאומות?" שאלתי. איימי חייכה בתמימות. "אני גדולה מאלזה בשתי דקות" גיחכה "אבל כן, אנחנו תאומות". נדהמתי לדומי שבין השתיים, הן הזכירו לי את רתם וגילה, התאומות שהיו בין חברותיי הטובות עד שעברתי לפנימייה. הן כל הזמן רבו והיה בהן חן לא מוסבר.
"נתחיל מהקומה הראשונה". קבעתי לאחר שתיקה ארוכה ומעט מביכה. "זאת מבואת הכניסה". אמרתי והצבעתי סביבי. "ממבואה זו יוצאים חמישה מסדרונות." הצבעתי לעבר חמשת המסדרונות, נותנת לתאומות לבחון אותם. "המסדרון הראשון מוביל למשרד המנהלת צ'ילה ומשרד סגנית המנהלת, מולאן". איימי פלטה גיחוך קטן "למנהלת קוראים צ'ילה?" שאלה בקול תמים. "גם אני צחקתי בהתחלה, מתרגלים בכל אופן…" השבתי בקלילות. "המסדרון השני מוביל אל אולם הספורט, כל שיעורי הספורט יתקיימו שם." הצבעתי לעבר מסדרון שהוביל לדלת אחת בודדה. "המסדרון השלישי מוביל לקפיטריה, הייתי מתרחקת משם שלא בזמן האוכל, קצת… מלוכלך שם". גיחכתי ואלזה צחקה בתגובה, איימי לעומתה רק חייכה קלות. "המסדרון הרביעי מוביל לחדר האחות, מעולם לא הייתי שם, אבל השמועות אומרות שתלמידים מנסים להיכנס לשם כל הזמן."
הפעם איימי צחקה ואלזה לעומתה שתקה והביטה במסדרון החמישי והאחרון. "מה יש שם?" שאלה מביטה בחושך ששרר שם. "למען האמת… אני לא ממש יודעת. ניסיתי רק פעם אחת להיכנס. אבל… קרה שם משהו, אני לא בדיוק יודעת מה…" שתיהן היו מרותקות לדבריי. "אני… נהדפתי לאחור, אבל… שלא יטריד אתכן, פשוט עדיף שלא תתקרבו." אמרתי ומיהרתי להתקדם הלאה.
***
יום ראשון ללימודים-
ישבתי על אחד מספסלי מבואת הכניסה. היא הייתה ריקה מאדם. החדר לא סיפק לי תעסוקה אז הנחתי שטיול בפנימייה יספק את שיעמומי. הבטתי לעבר המסדרון שהוביל לחדר האחות. אולי אזייף מחלה ואשהה שם לזמן מה. נו טוב, אין דבר יותר טוב לעשות…
קמתי מהספסל והלכתי בצעדים איטיים למסדרון הרביעי, אך לפניי שהספקתי להיכנס לתוכו משהו אחר לכד את עיניי. אי היה אפשר להתעלם מהחושך יוצא הדופן ששרר במסדרון החמישי. פניתי לעברו בביטחון שהלך וקטן עם כל צעד. החושך נהיה כהה ככל שהתקרבתי.
המסדרון הדיף ריח ממכר שסחף אותי פנימה. באמצע המסדרון הבנתי שעדיף שאחזור, אך משהו מנע ממני, משהו משך אותי פנימה. "הצילו!" צעקתי אך קולי נבלע באפלה.

אני כבר מול הדלת. הושטתי את ידי קדימה, ונגעתי בה. לפתע גופי נהדף לאחור במהירות. צעקתי בבהלה, אך שוב אף אחד לא שמע. לבסוף נחתתי על רצפת המבואה. צעקתי בשנית והפעם מעט הילדים שהיו במבואה שמעו והביטו בי בתמיהה. "מה קורה פה?" שאלתי ורצתי למעלית השקופה במבוכה.