זכוכית שבירה- פרק 2 חלק ב'- סימן שאלה

קצר, אבל זה חלק שני… אז תהנו-

"עזבי אור, אני עייפה, נדבר מחר". אמרתי ועקפתי אותה אך היא חסמה את דרכי בעזרת ידה. "מה את לא מספרת לי ליה?" שאלה בקול מודאג. "אל תתערבי אור, פשוט… תני לי ללכת"… עברתי תחת ידה ונכנסתי למבנה הפנימייה. "חכי ליה". קולה של אור הדהד במסדרונות. לא חיכיתי. נכנסתי למעלית השקופה. הבטתי באור הולכת וקטנה עם כל קומה שעליתי. היא הביטה בי במבט עצוב.
"מצטערת". מלמלתי "הלוואי ויכולתי לספר לך". דלתות המעלית נפתחו. יצאתי ממנה מגניבה מבט אחרון לעבר אור. "הלוואי…"
***
נכנסתי אל החדר, הנערה הבלונדינית לא הייתה שם. הורדתי את המעיל ששמר על גופי מהקור ששרר בחדר החקירות, תמיד על המעלה הכי נמוכה במזגן.
על שולחן העץ הקטן שניצב בצד החדר הונחה מעטפה עם מדבקה אפורה על חזיתה. היא הייתה סגורה, כנראה ההנהלה הניחה אותה פה, כשהנערה אינה הייתה בחדר. הורדתי את המדבקה ופתחתי את המעטפה. בפנים הונח נייר מקופל. פתחתי אותי. בכתב מסולסל ועדין נכתבו שתי פסקאות. התחלתי לקרוא.
"בנות חדר אחד שלוש חמש-
מחר בתאריך השביעי לעשירי, יצטרפו לחדרכן שתי בנות חדשות. נשמח אם תבואו למבואת הפנימייה מחר בשעה שש וחמישים בבוקר לקבלת פני החניכות החדשות והדרכתן בפנימייה.
אנא גרמו לשותפות החדר החדשות הרגשה טובה ונעימה."
בפסקה הבאה נכתבו חוקי הפנימייה, שעות הארוחות ושעת כיבוי האורות. כנראה להדרכה. הדרכה… איך אני אמורה להדריך שתי תלמידות חדשות בפנימייה אם אני לא התאקלמתי פה. אני הפלילית החדשה הופכת לוותיקה, מתי המהפך נעשה, איך לא ידעתי עליו?