זכוכית שבירה- פרק 1- חלק ב'- פלילית

קומה ראשונה, ישר במסדרון וימינה. אולם גדול. שולחנות כסופים ומבריקים עומדים כל כמה סנטימטרים. אזור הגשה שמתנשא לאורך של שלושה מטר. מנורות גדולות ומפוארות נתלות מהתקרה מטה. מתקן שתייה בפינת האולם. נערים יושבים בקבוצות. מדברים, מתלחששים. מסתכלים עליי.
הגעתי לחדר האוכל.
"אפשר לשבת פה?" פניתי לשולחן שהיה די ריק, ישבו בו ארבעה ילדים בלבד. זה טוב לי. "כן ברור". ענתה אחת מהם בחיוך חינני. שיערה הכתום נקלע לצמה קצרה ועיניה הירוקות כוסו במשקפי ראיה כחולי מסגרת. ישבתי לידה, היא לא נראתה מזיקה. מצדה השני ישב נער גבוה, גופו צנום ושיערו החום משוח לאחור בעזרת ג'ל לשיער.
"את החדשה לא?" שברה הנערה כתומת השיער את השתיקה הרועמת. "מודה באשמה". גיחכתי. הם לא צחקו, הם לא הבינו. "אני אוריה, אבל כולם קוראים לי אור." היא אמרה בחיוך. "אני הרטון" אמר הנער שישב לידה. קולו היה צפצפני, אך סביל. "הם אלי ודיירן, הוא אוהב שקוראים לו דין". אמרה אור והצביע על שני הנערים שישבו מולנו. "תודה אור, יש לי פה" אמר הנער בלעג. אור הסמיקה לשמע דבריו. "אני דין" אמר והושיט את ידו. היא הייתה שרירית, אך לא נפוחה מדי. לחצתי אותה בחשש. הוא חייך והזיז את שיערו הבהיר לאחורי אוזנו. "היי… דין" אמרתי בחיוך, הסמקתי.
"אני אליסון, קראי לי אלי". אמרה הנערה בחיוך שחשף טור שיניים ישרות. שיערה השחור סודר בקפדנות לזנב סוס גבוה ועינייה הירוקות תרו אחר דבר מסויים. "קרה משהו אלי?" שאלה אור כאשר ראתה את מבטה. "ראיתם את איתן? הוא אמר שהוא יבוא לארוחת ערב". אמרה בחשש. "הוא בטח מעשן, הוא יבוא עוד כמה דקות, אני בטוח." אמר דין ונגס בעלה חסה שננעץ במזלגו.
נכון, שכחתי לגמרי. לא אכלתי מהבוקר.קמתי וצעדתי לעבר המזנון הארוך. אישה אפורת שיער קיבלה את פניי.
"מה תרצי?" שאלה כאשר חיוך מאיר פנים נפרש על פניה. "קצת מהקציצות, תודה." אמרתי בנימוס והיא הנהנה.
"בבקשה חומד". אמרה והגישה לי צלחת לבנה שבמרכזה כדורי בשר ספוגים ברוטב חום. התקדמתי לעבר השולחן של אור, הרטון, אלי ודין. הם בדיוק סיימו את ארוחתם. "לחכות לך?" שאלה אור בעודה מתנקה מפירורי חלה. הנהנתי לחיוב. היא התיישבה לצדי והתחלתי לאכול.
***
אור ואני שעונות על מעקה המעלית השקופה. "לאיזו קומה את?" היא שאלה בחיוך. "חמש" עניתי עם חיוך זהה לשל אור על פניי. "את?"
"שש". זהו. שתיקה.
~דינג!~
קומה חמישית. "ניפגש מחר ליד החדר אוכל? יש ארוחת בוקר בשבע." אמרה אור ונופפה בידה לשלום ודלתות המעלית נסגרו.