זירת קרב / 2
אחרי מספר ימים עם כישרון בלתי מוגבל לחפירות יום יומיות הגיעה יום הפתיחה .
עמדנו בתור הארוך שהיה לפני הכניסה למחסן ' דרינק ' שם היו התחרויות איגרוף של ליגת הצעירים ,
הבנתי דבר אחד . אם אתה רוצה לראות בנים מרביצים אחד לשני אתה צריך לקנות כרטיס לפני שזה
בכלל יצא לאור .
מכול הצרחות של הבנות ומכול הצרחות של הבנים הבנתי גם דבר שני, בסוף אירוע הפתיחה אני יוצאת
חרשת מן המקום הזה ולעולם , לא אחזור אליו יותר .
המלחמה האמיתית בעולם זה לא מי יחזיק את חגורת הזהב בסוף התחרויות , המלחמה המציאותית
זה על כסף , טריטוריה ושטחים , אהבה ולא רק בשביל הכיף.
אני מוכנה להגיד שכול משחק האיגרוף הזה לגמרה מכור , מכור !
" את בסדר ?" שמעתי את דרק לוחש לי באוזן ותופס את כריסטי מהמותניים שלה בעודה מדברת ומתרגשת
עם מולי יחדה , הייתי אומרת שהן נראות כמו שתי מעריצות קטנות ולא מזיקות .
כמובן שעד שמכירים אותן .
" אני עומדת להפוך להיות חרשת בסוף הערב " הדגשתי כול הברה כדי להדגיש את ההרגשה שלי , לא
אהבתי את המקום הזה , לא אהבתי את הרעיון לראות מלחמה ולא אהבתי את הרעיון שאני צריכה לחשוב
על רעיון להכנס מאחורי הקלעים .
" תספרי לי על זה " בין חצי שעה הצלחנו להתקדם רק חצי תור ואני לא הייתי לגמרה שמחה מזה .
" אוקי אנשים , למי יש כרטיסים לאירוע הפתיחה ?" צעק השומר של המגודל שעמד בכניסה למחסן
ה'דרינק' , מולי הרימה את צרור הכרטיסים שהיו בידיה גבוה וצרחה צרחה ענקית לגבי הכרטיסים ,
השומר גילגל את עיניו ונתן לנו להכנס .
תודה באמת , אני בסוף הערב יהיה המעריצה הענקית של השומר הזה , כול עוד הוא לא ילשין עלי כאשר
אני ינסה להתגנב החוצה מן המופי האימיים הזה .
נכנסו והלכנו לכיוון המקומות שלנו בעודי זוחלת אחרונה מבין כול השאר , בזרוע אחת אוחזת כריסטי
ובזרוע השנייה שלי אוחזת מולי ואם היו לא עוד זרועות הייתי מתאבדת .
ברגע שהתיישבנו במקומות שלנו הרשתי לעצמי לבחון את המקום , מקום ענק !
זירה אחת ענקית עומדת באמצע המחסן , כמו שרואים בסרטים תחרויות איגרוף , אורות בוהקים על הזירה
והיא מוקפת במקומות ישיבה אחד ליד השני .
" אוי לא " שמעתי את דרק אומר ושלושתיהם מביטים לכיוון מסויים , הרמתי גבה והסתכלתי לכיוון שאליו
הם מסתכלים , שיט !
למה , איך , מתי ? איך הוא השיג כרטיסים למופי פתיחה הזה ? איך הוא ידע שאני צריכה להיות כאן ,
אני לא יכולה להסתכל עליו והוא מסתכל עלי במבט חודר , שחודר אל תוך נשמתי ומעביר בי צמרמורת
ואני לא יכולה לחשוב יותר .
מחשבותיי עמוסות בהרבה מאוד דברים והדבר האחרון ששמתי לב שאני לוקחת את רגליי ורצה לכיוון
מקום לא מסויים , ואחרי שעצרתי הבנתי איפה אני נמצאת .
מאחורי הקלעים .
תגובות (10)
תמשיכי את לא נשברת את זה לא ככך הבנתי
תמשיכיי!!
הסיפורר שלך ממש מעניין…
דנה, אני חושב שהסיפור יפה מסקרן אבל אני חושב שאת יכולה למרוח אותו יותר ולספר בדיוק מה קרה ואיפה הדמות נמצאת בדיוק.
חוץ מזה זה ממש יפה(;
תמשיכי!!
תמשיכיייי !!
את כול הסיפורים שלך ;-) ❤
מכימה עם אביוש בכל מילה תמשיכי את כולם !!!!
ותמשיכיייי עוד היום !!!
אני אוהבת את הסיפורים שלך :*
מושלם!!!!!!!!!!!!!!!! תמשיכי!!!!!!!!!!!!!!!
תמשיכי (=
תמשיכי ♥
ומתי את ממשיכה גם את יומניה של ג'ולי?!
יום אחד , גם ככה נשארו לי מספר פרקים לסיים ואין לי איך .
אני לא רוצה שזה יצא צפוי מידי ..
זה נשמע ממש טוב ומעניין אבל אני מרגישה שיותר מדי דברים נפלו עלי בבום. אני עדיין לא בטוחה לחלוטין מה קורה בסיפור. אני חושבת שאם היית מרחיבה יותר על הדמויות ועל ההתרחשויות היית מצליחה לבנות רצף הגיוני וסדיר כדי שנוכל ממש להעלות תמונה בראשינו בכל פרק ובכל שינוי. כרגע אני מרגישה שממש מיהרת ושקשה לי להבין מה קורה כי עד שאני חושבת שהבנתי משהו משתנה ומערער את כל הסיפור שבניתי לי בראש.
מלבד זה אני חושבת שהסיפור מסקרן מאוד ומעניין ואני אמשיך לעקוב אחריו ולראות איך הוא מתפתח.
שלך, אדווה.