זיכרונות- פרק 22 ^*^

(תסתכלו ברציתי להוסיך)
.
היא הרימה את ראשה באיטיות מסתכלת אל תוך עניי "את רוצה להגיד לי משהו?" שאלתי מנגב את הדמעות שנמרחו על פנייה הרכות .היא הסתכלה עלי עם עניים נוצצות מרכינה את ראשה ……
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
"ז…זה ה.."הסתכלתי אל תוך ענייה וראיתי את הפחד שקלוע בתוכה ,שלחתי אליה חיוך מבין .כאב לי לראות אותה כל כך מפוחדת
"זה זה הזיכרון" היא אמרה לי בקול שקט "את מתחילה לזכור?" שאלתי עם קול רך ואוהב
"אנ…אני…זוכרת ה..הכ..הכ..הכל" היא אמרה ,אך שמתי לב שהיא מחזיקה את הדמעות בתוכה.
הסתכלתי עליה מספר דקות עם חיוך רחב על הפנים "ל-מה אתה ב..וכה?" היא שאלה בחשש,
צחקקתי קצת "כי אני מאושר" אמרתי לה מביט בתוך ענייה "ל-מ…מה?" היא שאלה בגמגום קצת רציני ופה התחלתי להילחץ קצת "כי אני שמח שהזיכרון שלך חזר" עניתי לה מנסה להסתיר את הדאגה בקולי .היא הסתכלה עלי לא מסכימה עם דברי כאילו היא הייתה מעדיפה לא להיזכר בכלל.
"ומה היה בזיכרון שלך?" שאלתי בחשש תוהה אם אני עושה כרגע את הדבר הנכון .
"ז-ה ז…ה ז….ה א..ם זה ….ל.."היא התחילה שוב לגמגם ולהיכנס לפאניקה "זה בסדר את לא חייבת לספר לי" אמרתי מתקרב אליה בזהירות אך היא התרחקה במהירות נדבקת אך הקיר שהיה מאחוריה "קים ,זה אני ג'רמי אני לא יעשה לך כלום" אמרתי ממש בלחץ לא מבין מה קורה לה "לא אתה לא יכול לעשות לי את זה ,תחזיר לי אותם למה לקחתה לי אותם ?למה עשית לי את זה תחזיר לי אותם,תחזיר לי אותם .אתה רע תחזיר לי אותם" היא צעקה ובכי התמרורים התחיל גם הוא.
.
הכל קרה כל כך מהר לא הבנתי מה קורה פה !
.
"תחזיר….לי…אותם" היא לחשה בין כל יללה ליללה "קים מה קרה? זה אני ג'רמי את יכולה לבטוח בי" אמרתי עם דמעות מעניים כולי מפוחד שלא יקרה לה שום דבר "אתה משקר זה לא נכון תחזיר לי אותם" היא שוב צעקה ,היא התחילה למשוך לעצמה בשיער לדפוק את ראשה בקיר להרביץ לעצמה ,כאילו היא מנסה לשכוח מכל מה שנמצא בתוך ראשה .
רצתי מהר אל הדלת פתחתי אותה והתחלתי לצעוק אבל לא יצאתי מהחדר כדי לא להשאיר אותה לבד "מישהו תיקראו למישהו תיקראו לרופא דן מהר" צעקתי את שמו של הרופא שטיפל בא עד עכשיו.
היא המשיכה להכאיב לעצמה לא יכולתי לראות אותה ככה.התקרבתי אליה בזהירות בשביל לתפוס את ידה כדי שלא תזיק עוד לעצמה.
היא שמה לב שהתחלתי להתקרב "אתה לא תיקח גם אותי ,אתה תשלם על זה אני יהרוג אותך כמו שהרגת את ההורים שלי,אתה יכולתה להציל אותם אבל בחרתה לברוח ולתת להם למות " היא צעקה בכל כוחה,ודמעות ממשיכות לנזול על פנייה העדינות ובמיוחד מפוחדות
"אל תפחדי ממני,אני אוהב אותך אני לא יעשה לך כלום" אמרתי לה מתקרב אליה עוד צעד אחד "שקרן אתה שקרן אתה משקר אתה משקר לי עוד פעם" היא צעקה את זה יותר חזק ממקודם עד ששמעו את הצרידות שמתחילה בקולה "אני אף פעם לא שיקרתי לך" אמרתי לה לא מבין מה קורה לקים שאני מכיר .כבר לא זיהיתי אותה היא הייתה מלאת ביטחון חוצפה ושינעה פרצה מענייה שהפחידו אותי באותו רגע.
"אתה שיקרת לי כמו פעם ,אתה שוב משקר לי ,אתה שקרן,אתה אמרתה שאתה אוהב אותי אבל עזבת אותי ,אתה השארת את ההורים שלי למות בדיוק כמו שהם שהם…שהם…..לא לא זה לא נכון לא הם בחיים הם לא הם לא הם לא מתו" היא התחילה להיכנס לפאניקה.
"תזוז אחורה אל תדאג" אמר הרופא "לא לדאוג ?" שאלתי לא מבין .
הוא הסתכל אל שאר הרופאים שבאו גם הם לחדר של קים וסימן להם סימן מוזר כזה כמו קוד של רופאים ,שתי רופאים אחזו את ידיה של קים ואחת האחיות הזריקה לה משהו לווריד ולאחר מספר דקות היא נרדמה .
+ = + = + = + = + =+ = +
"אל תדאג זה חלק מההתאוששות" הרופא אמר עם מבט מוזר בפניו
"אתה לא מסתיר ממני משהו נכון?" שאלתי אותו ברצינות
"המצב שלה לא לכ כך טוב הזיכרון שחזר לה לראש זה טראומה שנשכחה ממנה מרוב בהלה ועכשיו היא מקבלת את זה במכה אחת…" וכך הרופא הסביר לי לא להיבהל במקרה כזה וכזה ולנסות להזכיר לה ולהרגיע אותה בכל פעם שזה קורה …..
.
.
הלכתי להתיישב ליד קים בחדרה ,היא הייתה רדומה ,פתאום נזכרתי בלין מה אני יסביר לה עכשיו?לספר לה ? היא לא תיבהל מהתופעות? עדיף לשתוק ולהגיד לה שהכל בסדר?. מרוב כל המחשבות והשאלות עניי נעצמו ונרדמתי .
(קים)
היה לי כאב ראש חזק פקחתי את עניי באיטיות הסתכלתי מסביבי "למה אני נמצאת בבת-חולים?" דיברתי אל עצמי
"ולמה הוא יושב לידי?" הסתכלתי אל הנער שישן על הכסא ליד מיטתי
"אני בטח חולמת"
עצמתי את עניי וחזרתי לישון ,'אני בטח הוזה "
לאחר זמן די ארוך התעוררתי שוב, ושוב ראיתי את אותו נער יושב על הכסא.
"לא אין מצב שאני חולמת,אבל הוא יפה מידי בשביל שיהיה בין אדם כזה במציאות" שוב דיברתי אל עצמי
'אני מכירה אותו?' חשבתי לעצמי .
הסתכלי עליו מכף רגל ועד ראש ,הוא לבש מכנס ג'ינס שחור קצת משופשף וטיפה צמוד לגופו, חולצת טריקו לבנה מעט שקופה וצמודה גם היא אל גופו. היה לו קוביות בדיוק כמו שאני אוהבת ,עצמות הבריח שלו היו ממש סקסיות. עניו היו בצבע דבש אפור מהפנט שיער שחור חלק עם קוצים .עצמות הלסת שלו בלטו ,היו לו קווי פנים ממש גבריות .נשכתי את שפתי התחתונה מהמראה המפליא שלו .
"אין מצב שאני מכירה אותו הוא מושלם מידי כדי שאני יכיר מישהו כזה" המשכתי להביט בו במשך שעה שלמה עד ששמתי לב שהוא מביט בי .'אוי זה כזה מפדח לא שמתי לב שהוא התעורר' .
"אני מוצא חן בענייך?" הוא שאל אותי לפתע "אה?א..ם "לא ידעתי מה להגיד והתחלתי להסמיק "מי אתה?" שאלתי אותו לאחר מספר דקות "אני ג'רמי וכפי שידוע לי לך קוראים קים" הוא אמר .וכן גם הקול שלו היה כל כך קסום ,הוא היה ממש עדין .אני חושבת שהתאהבתי "אני מכירה אותך?" שאלתי אותה .
"ברגע זה אני מכיר אותך אבל את לא מכירה אותי" הוא אמר ,לא הבנתי למה הוא מתכוון "למה רק אתה מכיר אותי?" שאלתי קצת בביישנות "את רוצה לדעת?" הוא שאל אותי ופשוט נמסתי מכל חיוך שנמרח על פניו "כן" עניתי