זיכרונות-פרק 16 ^^

לאחר 10 דקות פחות או יותר הרופאים באו כדי לקחת אותה לבית החולים . "המצב שלה לא טוב בכלל "אחד הרופאים אמר והם העלו אותה על המיטה המוזרה הזאת .וירדו במהירות אל האמבולנס ואני ולין אחריהם …….
– – – – — – – – – – – — – – – – — – – – – — – – – – — — – – – – — – – — —
(ג'רמי)
אני ולין התיישבנו באמבולנס,הסתכלתי על קים והלב שלי התכווץ ,כאב לי לראות אותה ככה ,והבנתי שכל זה קרה שאשמתי,אם לא הייתי מגיב ככה היא לא הייתה מגיבה ככה.
"מה קרה לה "שאלתי את אחד הרופאים שישבו איתנו מאחור ובדקו אותה, "הכבד שלה לא היה במצב טוב כבר מלכתחילה "הוא אמר "מה שאמרתי לך בבית" לין אמרה לי בקול שקט "והמצב של הכבד מחמיר" הוא סיים את דבריו והאמבולנס עצר 'כבר הגענו?' שאלתי את עצמי לא מבין איך כל כך מהר.
יצאו עוד מספר רופאים מבית החולים אל האמבולנס ועזרו לרופא לסחוב את המיטה פנימה .לאחר שבדקו את מצבה הכריזו שצריך להכניס אותה לטיפול נמרץ .
אני ולין ישבנו וחיכינו ,הרגשתי רגשות אשמה נוראיים,"כל זה קרה בגללי" חשבתי לעצמי ובמקרה חשבתי את זה קצת בקול.
"אל מה אתה מדבר באשמתך?אתה לא עשיתה שום דבר" "זה אני ,אני אשם בכל" אמרתי שנית "מה אתה עשיתה ? לא עשיתה כלום חוץ מלהרעיב את עצמיך ולשתות כל ערב " היא אמרה,אני גיחכתי ,היא הסתכלה עלי לא מבינה מה עובר עלי."נו בגלל זה היא שתתה"אמרתי ממשיך לצחקק בלי סיבה "ג'רמי תקשיב עכשיו החברה החי טובה שלי נמצאת בטיפול נמרץ, אני לא צריכה שגם הבן דוד שלי יהיה עכשיו אצל הפסיכיאטר,תעשה לי טובה ותיהיה בשקט ,כי זה הכי טוב " היא אמרה אבל אני המשכתי לצחוק לעוד מספר דקות .
לאחר זמן ארוך שישבנו בשקט מחקים שזה יגמר בטוב, לין התחילה לדבר "שניה אבל למה אתה אומר שזה בגללך?"היא שאלה אותי עם מבט מסוקרן "לין תיזהרי האחת שהתוודתי לפניה וקיבלתי דחייה ,ולמרות הכל היא עדיין נמצאת בתוך הלב שלי נמצאת בטיפול נמרץ ,אני לא צריך עכשיו שגם בת דודה שלי תיהיה בפסיכיאטר " אמרתי ושוב צחקתי.
(לין)
הוא סיים את דבריו והחל לצחוק חסר אונים,ואני האמנתי שהוא צוחק ככה מרוב לחץ .
הייתי מופתעת ממה שהוא מר לי ,"בגלל זה הייתה ככה שבוע שלם?" שאלתי אותו עם קול רך ,מצטערת על הפעמים שבהם התעצבנתי על הקרירות הקשה שלו .הוא הסתכל עלי והנהן את ראשו לחיובי ,והפסיק לצחוק .
"איזה מתוק אתה"אמרתי לו וחיבקתי אותו."אל תדאג היא עוד תצא מפה ,היא חזקה היא עברה הרבה דברים כאלה בעבר.והיא גם עברה את אותו ניתוח שהיא עוברת עכשיו,אז אין לך למה לידאוג"אמרתי מנשה לעודד אותו . "ולמה היא עברה את הניתוח הזה בעבר?" הוא שאל כולו סקרן "כי הייתה תקופה שהיא הייתה שותה ממש הרבה ,כל יום בלי הפסקה" אמרתי מסתכלת עליו כדי לראות אם התשובה מספקת אותו,ולא היא לא סיפקה אותו "ולמה יהא הייתה שותה הרבה" הוא שאל אותי עם דאגה בעניו.
הסתכלתי עליו מיואשת מדברי ,והתחלתי לדבר "מתי שההורים שלה מתו החיים שלה התחילו להרס,חיוך אחד לא עלה על פניה וגם אם כן זה היה מקרים נדירים כדי שאנשים לא ישאלו למה לילדה קטנה כזאת אין חיוך על הפנים אלה רק צער וכאב .
היא תמיד הייתה סגורה בתוך עצמה ,בזמן שילדים היו משחקים בגינה על כל המתקנים היא ישבה ושרה את השיר שהוריה לימדו אותה .
ככה זה היה עד שהיא גדלה ,לא היה לה לא חברים ולא חברות,לא היה לה אף אחד חוץ ממני ,אני תמיד הייתי איתה כי היקרתי אותה לפני זה .וידעתי למה היא ככה .
עד שהיא הגיע לגיל שבוא היא יכולה לשתות וככה היא שתתה שלוש שים ברציפות ,כל ערב 6 בקבוקים ומעלה.עד שערב אחד קים מ…מת.מתק….." עצרתי מלדבר מספר שניות וראיתי את הדמעות הזולגות מעניו…….