זיכרונות -פרק 11 ^^

"בוא לפה ,זה לא יעבור לך בשתיקה " היא אמרה עם קול קצת מאיים אבל מצחקק .אז התקרבתי אליה בצעדים קטנים ,הסתכלתי עליה לא מבין למה היא רצתה שאני התקרב.ואז היא ……..
– – – – – – – – – – – – – — – – – – – – – – — – – – – – – – — – – – – – – – – – – – – –
ואז היא הוציאה מאחורי גבה כרית והתחילה לרדוף אחרי לאורך כל רחבי החדר,לקחתי גם אני כרית ,וכך זה נהפך ל"מלחמת כריות".
וכך זה נמשך לאורך מספר רדיפות עד שרגלי נתקלו ברגליה ,איבדנו את שיווי המשקל ונפלנו על המיטה שאני מעליה .וזה גרם לה לצעקה קטנה של טעות,הנחתי את האצבע על שפתיה בעדינות "ששש אל תצעקי" לחשתי לה, "מ-מ…מה את עושה?" היא גמגמה,הסתכלתי עלייה מגחך ,התקרבתי אליה באיטיות ובאותו רגע ענייה נפערות יותר ויותר "זה לא יעבור לי בשתיקה?" לחשתי לה באוזן. "זה…זה ל."היא ניסתה לומר משפט אבל הנחתי את שפתיי על אפה הקטן ,וזה גרם לה לשתיקה.
"לילה טוב קטנטונת" הוא אמר באמצע שהוא קם ממני והולך אל הדלת "אני לא קטנטונת "אמרתי ואת סוף המשפט בלעתי ,הוא כבר היה מחוץ לחדר .
ישבתי בחדרי על המיטה עם לחיי האדומות וליבי הפועם בחוזקה מאותו המקרה שקרה לפני מספר קטן של דקות , 'זה לא הגיוני שהתאהבתי בו' חשבתי לעצמי ,אחרי הכל אני לא מאמינה באהבה .

קמתי בבוקר עם חיוך על הפנים,מסתכלת על השעון המעורר "שיט אני מאחרת" התלבשתי במהירות סידרתי את השיער .
יצאתי אל המטבח כדי לשתות את השוקו הקבוע של כל בוקר שמזכיר לי את הילדות עם הורי שאני אוהבת ,אך כרגע אני אוהבת אותם בזיכרוני : (.
"ביי לין אני יחזור יותר מאוחר" אמרתי לה במהירות מחכה לתשובה שלה ציפיתי "לאן את הולכת ?ואם מי את הולכת?" הסתכלתי עליה עם חיוך שובב על פניי ."אם אותו אחד של הפלאפון" היא הסתכלה עלי מנסה להיזכר "אה כן הוא,תיהני" "שנייה אבל למה את נפגשת איתו שוב ? ארי החזרת את הפלאפון שלך" היא שאלה לא מבינה ,הסתכלתי לצד וראיתי את ג'רמי מסתכל עלי במבט סקרן "אה לא ,..זה סתם פגישה בין ידידים" היא הסתכלה עלי עם פרצוף מוסכם ,לא שאני צריכה את ההסכם שלה .התקרבתי אל הדלת הסתובבתי אל ג'רמי ונופפתי לו לשלום עם פרצוף חמוד וביישן .
היא שוב עשתה לי את הפרצוף החמוד שלה ,ועוד פעם הלב שלי דפק . קצת התבאסתי שהיא הולכת להיפגש עם בחור,אבל שמחתי שהיא חייכה אליי ולא שכחה אותי.

לאחר שמונה שעות של המתנה שמעתי את הדפיקה בדלת ,רצתי אל הדלת וראיתי את מה שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן ,היא הייתה שם.מול הדלת, היא חייכה עד שהיא ראתה את פני ופנייה השתנו אל פנים מבולבלים. היא רצה אל חדרה ,לא הבנתי מה קרה לה, הייתי סקרן רציתי לעזור לה,רציתי להיות לידה בזמנים כאלה ולא רק לתת לה אהבה אלה גם תמיכה .
עמדתי מאחורי חדרה וניסתי להאזין לכל מילה שיוצאת לה מהפה ."לא אין מצב אין מצב,זה לא יכול להיות ,אין מצב אני לא התאהבתי אין דבר כזה אהבה ,אין מצב אני בטח מדמיינת ,בטח נפגעתי במקום מסוים,אין מצב זה לא אפשרי, אהבה לא קיימת" היא אמרה את כל זה בנשימה אחת ,עם מלא לחץ בקולה , התחלתי להילחץ.
נכנסתי לחדרה "למה את חושבת שאין דבר כזה אהבה?" שאלתי אותה מתיישב על המיטה לידה ,היא הסתכלה עלי קצת מופתעת ,אבל היא חזרה מהר למציאות "פשוט שהייתי קטנה ,בזמנו שההורים שלי היו בחיים ,אז ה..הי." היא התחילה לגמגם היא הייתה נראת מסוחררת,פניה התחילו להחוויר, היא אחזה בראשה בחוזקה ויללה יללות ,פתאום שמעתי את קול האסמס מהפלאפון שהיה בטיק שלה .לקחתי במהירות את הפלאפון , פתחתי את ההודעה.זה היה מבית החולים ,התחלתי לקרא את ההודעה ביו מילה למילה מסתכל על קים בכאב ובדאגה 'הבדיקות של היום בבוקר מראות על ח….'