זיכרונות אהבה מסן-פרנסיסקו

בשערי הרובע הסיני יש דיינר ועל המדרכה שלו – שולחנות עם מפות לבנות. בשעה זו של אחר הצהריים הכל סביב כבר חוסה בצל. רק השולחנות הפינתיים נהנים עדיין מן המרחב הפתוח של הצומת וזוהרים בשמש, ואנחנו מתיישבים ופורקים כאן את הקור שהצטבר בנו על גשר הזהב, אותו חצינו זה עתה ברגל.
לידנו מתיישב בחור נאה. הוא מזמין בקבוק יין משובח ושתי כוסיות ומוזג לתוכן בחגיגיות ואיכשהו צץ גם ורד אדום ויפה באמצע השולחן. הכל אצלו מצהיר – ציפייה !, ואנחנו כבר לגמרי עסוקים בשלנו, וזוללים את ההמבורגרים שהם הכי טובים בחלק זה של סן פרנסיסקו.
"אבא סיפר לי פעם" אני אומר לאורית "על בחור אחד שבכל יום שלישי היה נכנס לפאב שלו בלונדון ומזמין שתי כוסיות של יין, ממש כמו הגבר לידנו. יום אחד הוא הזמין רק כוסית אחת והמלצר התפלא. הבחור הסביר שהיה לו חבר נפלא שעבר לאוסטרליה והם החליטו שבימי שלישי הם ישתו "ביחד" כוסית שתשמר את הקשר באופן חי. בפנים מודאגות שאל המלצר אם קרה משהו לחבר והבחור השיב: 'לא. פשוט אני הפסקתי לשתות'."
הסיפור משעשע את אורית ואילו הבחור שלנו כאן, כבר מזמן מראה סימנים של קוצר רוח, ובין הלגימות הקטנות הוא קם והולך לפה ולשם ונושא מבט הרחק במעלה הרחוב שבצד אחד ובמורד הרחוב שבצד שני, ולעתים אף מגביה ומותח את עצמו על בהונות כדי לתפוס בעין עוד פיסת רחוב שמסתתרת מאחורה, ואולי מסתירה שם את מה שבליבו.

השמש שהפשירה אותנו פנתה כבר לדרכה, ושאריות אחרונות של המבורגר משאירות בחך צריבה נעימה, ומתפזרת בנו עצלות כבדה וידידותית עד שאין לנו דבר טוב יותר לעשותו, חוץ מאשר לגלוש מעט למטה בכיסאות שלנו, ולהתמסר לשעה של קיום נטול צרכים ומאוויים. וגם לצמצם מבטים לחריצי עיניים ולהמתין. אם כי, כשלעצמי, לא הייתה מזיקה לי, כרית קטנה לראש.
מסתבר שגם בלי כרית קטנה, אני מצליח לנמנם טיפה, כשלפתע אורית חופרת לי ברגל מתחת לשולחן ואני פותח עין ורואה את הבחור שלנו מחובק עם אישה יפהפייה, שמצדיקה אולי את כל המהומה שהוא עושה לנו לפני שהיא טורחת להופיע. מיד אני מבחין שהחיבוק שלו חזק מאוד כאילו אין לו כוונה לשחרר אותה בזמן קרוב, ולפיכך אני מזדרז להזמין חשבון כדי לזוז משם מהר לפני שיתחילו לנו, נשיקות ומצמוצים.