זוג יונים – סיפור של אהבה והבנה

זוג יונים – סיפור של אהבה והבנה.

אבשלום הסתכל על התמונה שעל הקיר וחשב : מה אני עושה בשביל לגרום לאביטל למצוא חן בעיניה. זה מכבר שלושה חודשים הוא מאוהב בה נואשות , מחד עם ידידתו ים , הטובה והקרובה אליו ביותר. ים מאוהבת באבשלום והוא בכלל לא משער בנפשו שיכולה להיות ביניהם הבנה עמוקה ואפילו מעבר לזה.

הוא שמע את הטלפון שעל השידה שצלצל וקטע את מחשבותיו.

הוא קרב את האפרכסת לאוזנו כדי שיוכל לשמוע.

" הלו?" אמר בקול עייף.

זאת היתה ידידתו ים . " מה נשמע?" היא היתה כהרגלה , חביבה ואכפתית.

" ים , מה קורה?" אמר בקול חביב ומתוק.

" שלומי מצוין , ואתה?" קראה בנחמדות.

" בסדר גמור ." השיב בקול מתוק.

" שמעי , את באה ללימודים?" שאל בעניין.

" כן , עשית את העבודה בהיסטוריה שצריך להגיש אותה ביום שני?" שאלה ברצינות תהומית.

" לא עשיתי , כל היום אני עסוק במשהו אחר . יום אחד הייתי חייב ללוות את אחותי לגן והיה לי גם רופא שיניים . לא היה כל כך הרבה זמן." הסביר אבשלום בהרחבה.

" מה , אל תגיד לי שמדובר באביטל , אבשלום! אתה עדיין מאוהב בה? למרות שהיא לא שמה עלייך, מגיע לך הטוב ביותר." אמרה ים כשמחשבות רבות התרוצצו במוחה.

" כן , מה אני יכול לעשות? אביטל היא מאוד יפה . " העיז להגיד את שעל ליבו.

" אתה כן יכול לעשות! לשנות את דרך ההסתכלות שלך , ולא לחשוב עליה, זה אתה שלא רואה את פני הדברים כהוויתם. אביטל גאוותנית מאוד והיא פוגעת בך מבלי להניד עפעף." השיבה בכנות העדינה הרגילה שלה.

" ים , אבל היא הבטיחה לי שהיא תשתנה , והיא עוד תשתנה , אני מאמין בה." אמר כי היה מסנוור מרוב אהבה כלפי אביטל.

" היא לא השתנתה , תקלוט את זה כבר, היא משפילה אותך מול עיני כל חבר'ה. ואתה חושב שהיא תשתנה?" רגזה ים. היא שנאה את אביטל.

הוא הניח את הטלפון על מקומו .
*

ולמחרת , הוא פגש באביטל. ופתאום חזרה והציפה אותו האהבה העמוקה שחש כלפיה.

" היי , אביטל!" הוא נהג בה בחביבות.

" איפה החללית שלך , אל תחשוב שיש לך מקום אצלי ! תלך מפה. אני לא רוצה לראות אותך." קראה אביטל בשחצנות.

" אביטל , אני אוהב אותך!" הוא לא יכול היה להתאפק עוד. אביטל גלגלה את עיניה , איזה נודניק, חשבה בחוסר רחמים.

" תקשיב טוב , חתיכת צפלון שכמוך! אני לא סובלת אותך ותחזור לחור שממנו באת!" הוסיפה אביטל באכזריות.

באותו הרגע דמעות גדולות נקו בעיניו, הוא היה נמוך קומה ומזה הוא סבל מאוד מיחס לא טוב מצד חבריו.

" ים , אל תתייחסי … זה יעבור לה." ביטל ערך עצמו.

ים הסתכלה על אביטל בסלידה גמורה. " אבשה, מה היא עשתה לך? אתה בסדר?" שאלה אותו בחמימות וחיבקה את כתפו הרוטטת.

" אני בסדר , אני לא ילד קטן." הרגיע אותה , ים לא הרפתה ממנו לרגע. עיניה התכולות כמעט יצאו מחוריהן.

" תראה אותך , אני לא יכולה לראותך סובל מאהבה , היא לא אוהבת אותך באמת , תבין את זה! " חזרה והדגישה , הפעם היא היתה נרגשת מאוד.

" למה את דואגת לי כך ? נוהגת בי בחמימות ותמיד מסבירה את פניך בצורה כל כך טובה והגונה , הלוואי שהייתי יכול להחזיר לך הרבה יותר ממה שאת מעניקה לי ! אני מאוהב באביטל ואני לא אוכל לאהוב מישהי אחרת מלבדה." הוא אמר זאת ברגש. מפחד לפגוע בה במילותיו.

" את זה אני יודעת היטב, אנו רק ידידים מבחינתך! " השיבה באכזבה.

" מצטער , אני מאוד אוהב אותך , את ידידה מאוד טובה . " הוא לא חייך .

" אל תצטער, בבקשה, קשה לי לראות אותך כאוב ושבור. אתה מאוד חשוב בעבורי, ואתה ראוי ליותר מזה." אמרה ים בסערה ובאומרה זאת , נסערת ומבולבלת נכנסה לכיתה ט'.
*

" ים , מה קרה?" שאלה חן בדאגה. " זה בגלל אבשלום?" ניחשה בחיוך.
" כן , אני לא יכולה לראות אותו סובל ככה , כל כך רואים עליי שאני מאוהבת בו?" שאלה ים במבוכה.

" זה מאוד בולט אצלך. אל תבכי , עוד מעט מתחיל שיעור היסטוריה." נזכרה חן כשהוציאה את הספר בהיסטוריה.

ים הסתכלה סביבה בייאוש , פניו של אבשלום נראו לה בכל מקום.

ים לא הבחינה כלל באביטל כשחלפה על פניה והתיישבה בשולחן המקביל אליה. המורה נכנסה לכיתה והתחילה בהקראת שמות ביומן הנוכחות.
"אבשה, אל תדאג , עכשיו שאני איתך , היא לא תעיז להשפיל אותך." חייכה ים חיוך מלא אהבה.

הוא הרים את עיניו אליה והביט בה ממושכות, הוסיף: " אני לא יודע , אם אני אוכל לשכוח אותה!" הודה לבסוף.

" אתה מוכרח , מאמי , תראה איך אתה נראה!" אמרה ים ברצינות.

" ים , אני אוהב אותה , והלוואי שהיא תבין זאת יום אחד!" קרא אבשלום בהתרגשות.

" היא לא תבין אף פעם , היא משפילה אותך ואתה לא רוצה לראות את זה." ניסתה ים לגרום לאבשלום לראות את פני הדברים כמו שהם.

אבשלום שתק. ים המשיכה ואמרה: " אבשה , אני אעשה הכול בשביל שלא תיפגע ממנה ובעבור שתבין שהיא לא מתאימה לך!" היא הוסיפה בהסגירה את רגשותיה כלפיו , היא אהבה אותו כל כך. ביטלה את עצמה למענו ותמיד חשבה על טובתו שלו.

" למה כואב לך לראות אותי סובל , ים , את מקשיבה לי בכלל?" תקף אותה בשאלות.

אני אוהבת אותך , חשבה ים.

ים המשיכה לשתוק והשפילה את מבטה.

" אני לא מבין," השיב וחזר לשבת על הכיסא שמאחוריה.

*

חן הביטה בים חברתה , וחזרה והדגישה שעליה לפתוח בספר ההיסטוריה.

" שוב? מצבך לא טוב כלל , אני חייבת ללמוד היום , לרכז את כל כולי לקראת הבחינה בהיסטוריה." אמרה חן ופתחה את הספר בעמוד שלושים ואחד.

" היום נלמד על הרצל , שהוא כתב את הספר מדינת היהודים , אני מזכירה לכם , גם הבנים והבנות , שיש להגיש את העבודה בשעה הבאה שלאחר הפסקה" אמרה המורה והפנתה את מבטה לשולחן של ים וחן.

" חן וים , בפעם השלושים ושלוש , מה אמרתי לפני רגע? יש לכן משהו חשוב לשתף בזה את כל הכיתה? אם כן , התייצבו נא בקדמת הכיתה והסבירו מה שיש לכם להגיד." היא הביטה בשתיהן בעיניים שואלות.

" למען האמת , אין לנו שום דבר לשתף את הכיתה," הניפה חן את ידה בביטול.

" סתם מחשבות , עדיף להמשיך בנושא השיעור היום." מלמלה ים בחולמנות.

" שתיכן חולמות , ואני לא סובלת חולמניות יתר בכיתתי , אבקש מאוד לקחת זאת לתשומת ליבכן. להבא, אם תרגישו מנומנמות במקצת , נא לצאת לכמה דקות כדי לנקות את הראש ממחשבות ומדברים שלא קשורים ללימודים." אמרה המורה בתקיפות.

" כן , אבל המורה , אני לא חולמת." השיבה ים נמרצות.

" מה איתך , אדון אבשלום?" אבשלום לא הקשיב ולא היה מרוכז.
" היי , מתיי החללית יוצאת להמראה?" גיחכה אביטל למראהו.

" לא , שכחת אביטל! נחתוך את הלשון מהפה שלו, כדי שהוא לא יוכל לדבר!" צחק אדיב צחוק רע.

" תעזבי אותו, לא נמאס לך להשפיל אותו וללעוג לו מול כולם?" התערבה ים.

" את תשתקי , אני אדבר מתי שאני רוצה! ועם מי שאני רוצה." התרעמה אביטל.

" די! שתיכן תפסיקו , אביטל לא התכוונה לצחוק עליי , אחרי ההפסקה נדבר ביתר בהירות , סבבה?" ניסה לשמור על לשון עדינה ומתורבתת.

" על מה יש לנו לדבר?" עקצה אותו.

" על שאני רוצה שתהיי החברה שלי , אני אוהב אותך והייתי רוצה לנסות כדי לראות האם אנחנו מתאימים." הוא לא הצליח להתגבר על הרעד בקולו.

" כן? ומה אתה חושב שככה זה יגרום לי להסתכל על בחור כמוך." הוסיפה אביטל לדבר בארסיות, " אתה לא שווה כלום , ואם אתה חושב שיש לך סיכוי איתי , אתה טועה ובגדול." הוא התכווץ תחת מבטה הקר, עיני הזכוכית שלה הביטו בו באיבה.

" אביטל , זה להפך , אני אלחם עלייך עוד יותר." קרא אבשלום בנימוס.

" מה אתה אוהב אותה בגלל שהיא יפה? אם אדבר גלויות ואגיד לך שהיא לא ראויה לאהבה שלך , מה לך ולה? אתה ראוי להרבה יותר ממנה." הוסיפה ים בכאב.

" ים , אני יודע שכואב לך , אני אוהב אותך בתור אחות וידידה , לא יותר מזה. צר לי להכאיב לך , אבל אני לא אוכל לאהוב אותך כמו שאת רוצה." אמר אבשלום בעדינות.

" טוב , ולענייננו , איפה היינו , נא לפתוח בספר עמ' שלושים ואחד." קראה המורה בקול מצווה.

ים לא יכלה להסיר את מבטה מאביטל. כל כך כאב לה לראות את הנער שהיא אוהבת אותו סובל ודחוי, ולא הוציאה הגה מפיה.

הוא סובל ועדיין ממשיך לחזר אחריה בלהיטות. למרות שאביטל לא מרגישה כמוהו. מה יש בה שהוא כרוך אחריה כך.
היא תהתה ונתנה למחשבותיה דרור.