זה תמיד היה שם

מאז שאני זוכרת את עצמי הוא איתי בכל מקום .
ואני לא יודעת מתי הרגש אליו התחיל לפעול ,
אבל אני יודעת שזה הדבר היחיד שאני מכירה .
הרגש אליו .. לנועם

אז הכל מתחיל לפני שבע שנים כשהגעתי לכאן למושב קטן במרכז הארץ ,
הייתי אז בכיתה ד׳ בהתחלה לא סבלנו אחד את השנייה , הינו בכיתות מקבילות
אבל כל פעם שראינו אחד את השנייה במסדרון היינו זורקים את המבט של: ״תעוף לי מהעיינים״ ״ למה בכלל באת ״ כל יום במשך שנה .
הייתי ילדה ממש מקובלת ונאהבת תמיד סביב כולם התחברתי ממש בקלות , אני מאוד חברותית . אבל משום מה אליו לא הצלחתי להתחבר ..
אנחנו ישוב די קטן וכולם מכירים את כולם היינו שני כיתות בשכבה והיה שני בתי ספר יסודיים . ככה שעם כולם הייתי בסדר , אבל איתו .. איתו משהו לא הסתדר לא התחבר ואלוהים יודע למה לא .כל כיתה ד׳ היינו עסוקים בלריב כל הזמן גם בצופים היינו משגעים את המדריכה היא כבר התחרפנה מהריבים בנינו והצלחנו לגרום לה לעזוב את הצופים .עד שהגענו לכיתה ה׳ ושמה צוות ההנהלה החליט לערבב אותנו והגענו למצב שאנחנו ביחד בכיתה …. כמה שנאתי את היום הראשון ללימודים רק בגלל ש״נתקעתי״ איתו בכיתה . אבל לאט לאט ולא כצפוי חשוב להדגיש התחלנו להתקרב ולהכיר ושנינו התחלנו להבין שסתם לא אהבנו אחד את השני ודווקא יש לנו המון דברים משותפים …