זה עכשיו או אף פעם -פרק 2-

קמילה ומייקה היו שני החברים הכי טובים שלי, לקמילה היה שיער ארוך ושחור שתמיד היה קלוע בצמות, שמנמונת עם עיניים חומות גדולות ופרצוף חמים. למייקה גם היה צבע עור כהה כמו שלי ושל קמילה (ורוב הברזילאים) הוא היה גבוה ותמיד צחק עלי ועל קמילה שאנחנו נמוכות והיו לו עיניים ירוקות-חומות זוהרות, שלושתנו היינו אלופי הכדורגל ושיחקנו בכל הזדמנות שהייתה לנו.
כמה ימים לפני שעזבתי, מייקה אמר לי שהוא אוהב אותי, שהוא תמיד אהב ולא כחברה או ידידה, אלא כמישהי שהוא אוהב באמת.
לא עניתי, שתקתי. זה היה נורא, לא הרגשתי אל מייקה כלום יותר מזוג חברים טובים. אמרתי לו שאני אוהבת אותו נורא נורא אבל רק כחבר, כמו אח. הרגשתי שאני שוברת לו את הלב. לא דיברנו אחרי זה אפילו כשעזבתי. אני מתגעגעת אליו נורא. אני לא יודעת למה לא סיפרתי על זה לקמילה, פשוט לא סיפרתי.
״ואז אכלנו ארוחת צהריים ואמרתי לה שזה לא היה לי נעים בכלל…״ מרטינה דיברה איתי אחרי שחזרה מבית הספר אבל לא כלכך הקשבתי, הייתי שקועה במחשבות.
״תגידי, בן כמה אנטוני?״ שאלתי בלי מחשבה ואז הבנתי שזה נשמע קצת מוזר כי מרטינה צחקקה לעצמה.
״נו מרטינה״ אמרתי לה ונתתי לה מכה קטנה בכתף.
״הוא בן שבע עשרה וחצי אני חושבת, למה? בת כמה את?״ היא שאלה עדיין מצחקקת לעצמה.
״שש עשרה״ אמרתי.
״אז יש לך סיכוי״ היא אמרה בקול תחמני וראתה ואז פרצה בצחוק ואני צחקתי גם.
״גם היום מריה תבוא?״ שאלתי אותה
״אני מקווה שלא, אבל היא באה כל יום כמעט״ היא ענתה
״למה את לא אוהבת אותה?״ שאלתי למרות שאני חושבת שהבנתי בעצמי.
״היא מעצבנת אני לא סובלת אותה״ היא ענתה וחייכתי למרות שכנראה לא הייתי אמורה לחייך.
״והיא גם מכוערת״ היא הוסיפה.
״לא, היא דווקא ממש יפה״ אמרתי לה בכנות.
״את הרבה יותר יפה״ היא אמרה וחייכתי.
״אז תקשיבי מה חשבתי, מליסה נתנה לי מקדמה של המשכורת כדי שאני יוכל לקנות קצת בגדים וציוד שאני צריכה,
אז את יכולה לנסוע איתי לקניון היום אם את רוצה ולעזור לי לבחור״
״אה ואפשר גם לקרוא ללונה אחותי שתבוא״ הוספתי
״כן!! זה יהיה כיף״ היא אמרה.
״אז אפשר לנסוע באוטובוס ו…״ התחלתי להגיד והיא עצרה אותי.
״אמא לא מרשה לי לנסוע באוטובוס..״ היא אמרה ואז הוסיפה ״אז אפשר שאנטוני יסיע אותנו! יש לו מכונית ורישיון״ היא אמרה בהתלהבות.
״אני לא חושבת שזה רעיון כל כך טוב…״
״נוו זה יהיה כיףף״ היא התחננה והסכמתי לבסוף.
ויתרתי על הרעיון ללכת גם עם לונה, עדיף שאנטוני יתרחק ממנה, אני לא סומכת עליו.
״הנה הוא הגיע לכי תבקשי ממנו״ היא אמרה.
״לכי את״ החזרתי
״לא, לכי את״ היא אמרה ונכנעתי.
״היי אממ.. אנטוני?״ שאלתי בגמגום שקורה לי כשאני לחוצה.
״מה?״ הוא שאל והסתכל ישירות לעיינים שלי, הסטתי את המבט מתוך מבוכה.
״יש לך עיינים יפות״ הוא אמר וחייך את החיוך העקום שלו.
הוא התחיל עם השטויות שלו? מלמלתי איזה תודה מסכנה וחזרתי לעניין.
״תקשיב אני לא יודעת אם יהיה לך אכפת או לא, אבל פשוט מרטינה, היא אממ, אמרה לי לבקש ממך אולי שתיקח אותנו חשבנו אולי לקניון או משהו כזה״ גמגמתי ובקושי הבנתי את המשפט שיצא.
״טוב״ הוא ענה והופתעתי. טוב?
״אז אוקי״ אמרתי בחיוך.
״גם החיוך שלך יפה״ הוא המשיך עם השטויות המציקות שלו.
״אז תאכל ונצא?״ שאלתי מתעלמת ממה שהוא אמר והוא הנהן.
הוא אכל רבע שעה ואז נסענו, מסתבר היה שלאנטוני יש אופנוע, לא מכונית, ומותר להיות על אופנוע רק שני אנשים.
הסתכלתי על מרטינה והיא חייכה חיוך תחמן, אוי מרטינה איזה מציקה! היא תכננה את זה מראש.
אז ברוב מבוכתי נסענו רק אני ואנטוני.
נכנסנו לחנויות וקנינו לי הרבה בגדים.
״נו תמדדי אותה מה אכפת לך?״ הוא ביקש. זאת הייתה שמלה כחולה קצרצרה וצמודה. היא לא הייתה ממש הטעם שלי, אבל כנראה כן הטעם שלו.
מדדתי ואני לא ישקר, נראתי בה יפיפייה.
מייקה וקמילה בטוח היו אומרים לי לקנות אותה.
יצאתי מהתא מדידה ולאנטוני נפלה הלסת, הוא בהה בי כמה שניות עם פה פעור.
״את.. אממ, היא כל כך יפה״ הוא אמר.
הסתכלתי לרגע כמה היא עולה וישר ירדה לי כל ההתלהבות.
״היא לא כזאת יפה״ אמרתי לו והלכתי להוריד אותה.
״את צוחקת? את נראת בה מושלם״ הוא אמר.
״זה לא משנה, אני לא קונה אותה״ אמרתי לו והתכוונתי לצאת.
הוא לקח את השמלה לקופה ושילם עליה.
״מה אתה עושה? אנטוני! אני לא רוצה את הכסף שלך״ אמרתי לו בכעס.
״מה את רוצה? היית נראת בה כל כך טוב הייתי חייב לקנות לך אותה״ הוא חייך את החיוך העקום שלו ואני התמלאתי בכעס. מה הוא חושב שאני צריכה את הכסף שלו? שאני ענייה ומסכנה ולא יכולה לקנות שמלה עלובה?
״אני לא צריכה את הטובות שלך״ אמרתי לו בכעס ויצאתי משם.
ישבתי בחדר שלי ושתקתי, מלאת בושה על מה שעשיתי.
הוא בסך הכל רצה לקנות לי שמלה, אז למה כל כך התעצבנתי?
אולי כי הוא חושב שאני מסכנה ואולי כי הוא חושב שאני ענייה ואולי כי הוא חושב שאני צריכה שהוא יקנה לי שמלה כי אני לא יכולה לקנות לעצמי אחת ואולי סתם כי הוא נתן לי סיבה להוציא את כל הכעס שהצטבר אצלי מהשבועות האחרונים. ככה או ככה, זה עצבן אותי בטירוף.