זה מסובך|פרק ב'- בטעות התנשקנו…

זה היה יואן, הוא עמד לידי והתכוון לשאול אותי משהו.
"אני יכול לשאול אותך משהו?"
לבי קפץ משמחה, קיוויתי שזה הדבר ההוא שאני מייחלת לשמוע אותו כבר שנים.
"כ..כן, ברור!" גמגמתי.
"מה היו השיעורים בפיזיקה?" הוא שאל בעניין.
הבנתי שאין סיכוי שהוא יצהיר את אהבתו אליי.
הכתבתי לו את השיעורים ונפרדנו לשלום.
יום הלימודים הסתיים והלכתי הביתה, לא נעים לי להשוויץ אבל אני גרה בבית ענק ומדהים שרובו רק שלי.
נכנסתי הביתה, הבית היה ריק כמו בכל יום בשעות הצהריים. אימא ואבא בעבודה, ערן באוניברסיטה.
חיממתי לעצמי צ'יפס ושניצל והתיישבתי לאכול, האוכל היה חסר טעם ומגעיל, רוקנתי את הצלחת ועליתי במדרגות הזכוכית השקופות לחדרי "הצנוע".
המיטה הגדולה והורדה קידמה את פני, שולחן הלקה הלבן היה נקי וזוהר מתמיד, ספריי היו מסודרים בכוננית הספרים השקופה שהייתה צמודה לשולחן.
ספרתי את הימים שנשארו עד למסיבת ראש השנה, רק עוד ארבעה עשר ימים.
ובאמת השבועיים חלפו להם במהרה והגיע יום המסיבה.
אני ואיתי קבענו להיפגש בשעה שבע מתחת לביתי.
התחלתי להתגנדר ולהתלבש לקראת המסיבה, בחרתי בשמלה קיצית קצרצרה בצבע תכלת, ענדתי עגילי חישוק כחולים ושרשרת עם אבן חן בצבע טורקיז, התאפרתי קצת והבטתי בעצמי במראה, המראה שלי מצא חן בעיניי.
איתי חיכה לי מתחת לבית, הוא לא נראה טוב, הוא לבש חולצת פסים מכופתרת ולא מגוהצת, מכנסי ג'ינס מלוכלכים ונדף ממנו ריח של בושם זול ודאודורנט מסריח במיוחד.
הוא חייך אליי חיוך מבויש והלכנו למסיבה. בגלל שהוא היה בן הזוג שלי היינו צריכים לבלות את הערב ביחד וכבר הבנתי שאני לא אשרוד את זה. נכנסו לאולם בית הספר ואיתי הזמין לשנינו משקאות קרים, התיישבנו סביב השולחן והוא חייך אליי חיוך מבויש, לא רציתי להעליב אותו אז חייכתי גם אליו, ואז זה קרה, מבטינו נפגשו והתנשקנו, הנשיקה הייתה טובה, לא ידעתי שהוא נשקן כל כך טוב, הוא עשה את זה בעדינות וגנח מעט. הנשיקה לא קרתה בכוונה, ממש לא. אני לא אוהבת את איתי ולא אוהב אותו לעולם, פשוט לא רציתי לפגוע בו ורציתי בן זוג למסיבה.
אחרי שזה נגמר…