זה לא קצת מעוות?

אני יודעת שהוא רוצה אותי,
שהוא רוצה שאני יהיה שלו,
שהוא רוצה להיות הכי קרוב,
הוא לא יודע שאני יודעת,
אם הוא היה יודע, הוא בוודאי היה מכחיש,
תמיד כיף לנו ביחד,
תמיד אני מרגישה לידו בנוח,
הוא נותן לי הרגשה שאני בטוחה,
אבל אני יודעת שהוא רוצה להיות יותר מסתם ידיד טוב,
ואני? אני חושבת שאני לא רוצה להיות יותר מזה,
לפחות זה מה שאני אומרת,
אבל כשאני לבד,
חושבת על זה,
אני לא מוצאת סיבה למה לא,
כיף לנו ביחד,
אף פעם לא משעמם לי איתו,
הוא ישמור עלי תמיד,
הוא דואג לי,
הוא רוצה אותי,
אבל אני בכל זאת לא רוצה אותו,
למה?
זה לא קצת מוזר?
שאני נמשכת לאלה שלא שמים עלי?
האלה שלא מודעים לקיומי, וגם אם הם מודעים, הם לא מראים התעניינות,
אפילו לא קטנה,
זה לא קצת מצחיק?
שמי שאוהב אותי אני לא אוהבת אותו,
שאני אוהבת מישהו שלא אכפת לו ממני?
זה לא קצת מעוות?