זה לא קורה לי פרק 71 חלק ב'
נקודת מבט עומר-
סיימנו לאכול ואליאנה הלכה לחדר של יובל והעירה אותו, הלכתי אחריה וראיתי אותה מעירה אותו "יובלי, קום, בוא נראה ביחד טלוויזיה" אמרה בקול הרך והעדין שלה ויובל התעורר והתיישב על רגליה של אליאנה ונשען עם גבו על בטנה ואליאנה שיחה בשיערו והסתכלה עליי במבט מותש "אני אוהב אותך" סימנתי לה עם השפתיים ונישקתי את שפתייה ברכות והתנתקנו כי יובל טיפה מעך את אליאנה, הרמתי את יובל על כתפיי כמה הוא צחק, הורדתי אותו מכתפיי והרמתי את אליאנה על ידיי והנחתי אותה לשבת על רגליי והיא שיחקה עם יובל בכיפים כאלה, נישקתי את לחייה
עברו להם 4 חודשים-
נקודת מבט אליאנה-
הבטן של ליאת גדלה מאוד, עוד חודש היא צריכה ללדת ומחר אהובי מתגייס, היינו במסיבת גיוס שלו והלכנו לבית שלו, ונכנסנו לחדר שלו "איך אני אדע שתישאר שלי גם כשתהיה בצבא?" שאלתי ונישקתי את שפתיו, "את תדעי, כי אני רק שלך" אמר והושיב אותי על רגליו וכרכתי את רגליי סביב גבו והנחתי את ידיי על בטנו והרמתי את חולצתו עד שנפשטה מעליו, ידיו הורידו את חולצתי ואת מכנסיי, נשכבנו על המיטה כשגופי מעל גופו של עומר , נשארנו רק עם תחתונים וחזייה, ידיו ליטפו את גבי ושפתיי נישקו את שפתיו, אני אתגעגע למגע הזה שלו, ידיו טיילו על גבי והגיעו לסוגר החזיה שלי, ידיי תפסו חזק בגבו השרירי והתהפכנו שהוא מעליי וידיי נצפסו על גבו בחוזקה לא לשחרר שישאר שלי..כל מגע שלו כל נשיקה שלו החדיר בי צמרמורת ואהבה, נשארנו ללא בגדים ולא רציתי לעזוב אותו, אותו ואת גופו, "אני אתגעגע אלייך ואחכה לך תמיד!" אמרתי ונישקתי את שפתיו,
קמנו בבוקר ליום של הגיוס הגיוס היה עצוב שהוא כבר לא יהיה איתי כל יום, אבל בסדר בסופ"ש אני אראה אותו, חיבקתי אותו כל הגיוס עד שנכנס לאוטובוס כולם באו לכאן להיפרד ממנו, הרבה אנשים היו כאן , הוא בין הראשונים שמתגייסים, אחריו גיא דור ורותם, כבר לא נהיה אותה חבורה בבית ספר, עברו להם 4 שנים, אני ועומר מאושרים ביחד, סיימתי צבא ועומר גם וככה כל החברים, היו טיפה עליות ומורדות, אנחנו עדיין החברים החברים הכי טובים כל החבורה, נכנסתי לחדר של עומר והתיישבתי על המיטה, "עומר.. נכון לא הרגשתי טוב כל השבוע?.." אמרתי ולא ידעתי איך להגיד.. "כן מאמי קרה משהו?" שאל והתקרב אל פניי וליטך את פניי, "כן.. כאילו לא.." אמרתי ולא רציתי להפיל את זה עליו.. אני בת 20 מה הקשר עכשיו.. ועומר כבר בתואר ראשון במשפטים, אני לא יודעת למה לי.. "אה.. אני לא מרגישה טוב אני הולכת הביתה" אמרתי והתנעתי את המכונית ונכנסתי לבית ראיתי את ליאת עם רועי שבן 4 איזה מאמי..
נכנסתי לחדר בסערה, רות הקטנה כבר בכיתה א' חופרת קטנה, ומהממת!!
"אמא.. אני אני בהריון" אמרתי ופרצתי בבכי ואמא חיבקה אותי ולא הגיבה
"מה איך.. ועומר יודע?" שאלה וניסתה להראות לי שזה לא רע,
"לא.. אמא הוא יהרוס את החיים שלו בגללי" אמרתי ואמא אמרה "זה לא נורא, כשאני היתי בת 16 ונולדת את היית המתנה הכי גדולה בשבילי ולא הרסת לי את החיים!" אמרה אמא וליטפה את פניי הרטובות, "אני כן יהרוס את החיים, אני חודש 3 ולא ידעתי אפילו!" אמרתי וכמה כשהיתי ערה ת 16 כשיצאתי עם עומר וכולם אמרו לנו להיזהר אמרנו אוי שטויות אז בא תינוק לעולם..
עומר נכנס לבית וראה אותי בוכה "חיים שלי מה קרנ?" שאל וליטף את פניי
תגובות (3)
שבת שלום,
ותמשיכי…♥
מתי תמשיכייייי ??
למה את לא ממשיכה ?!?!