זה לא קורה לי.. פרק 69 חלק יא'

נקודת מבט עומר-
אני אוהב לעצבן אותה, "מה די" אמרתי והסתכלתי עוד יותר מקרוב על פנייה וצחקתי, אליאנה ניסתה לזוז אבל אני לא נתתי לה, "נו די" אמרה אליאנה וצחקה, עזבתי אותה והמשכנו לכיוון האולם ספורט, "הגעתם סוף סוף" אמרה רותם והתקדמה לכיווננו, סימנתי לה עם הפנים בלי שאליאנה תשים לב, אליאנה המשיכה לכיוון גיא ואני ורותם יצאנו וחיבקתי אותה חזק,
נקודת מבט אליאנה-
כאילו לא שמתי לב שהם יצאו, לאן הם יצאו? "עומר" קראתי לו והוא לא שמע, התקדמתי עוג אל עברו אבל הוא התרחק ולא שמע, באתי לצאת וראיתי אותו ואת רותם מתחבקים, לא חיבוק של ידידים כי אם זה היה חיבוק בין ידידים זה יכל להיות בפנים, הלב שלי נסדק ולאט לאט נשבר רק שהרגשתי את הכאב כל פעם יותר חזק, הסתובבתי לכיוון האולם ספורט ובאתי לצאת מהיציאה השנייה, "אליאנה לאן?" שאל גיא, לא רציתי סתם להגיד לו ולעצבן אותו, חייכתי חיוך מזוייף ואמרתי "אני לא מרגישה טוב אני אחזור לשיעור שלי" אמרתי וגיא התקדם אל כיווני וחיבקתי אותו חזק והוא אמר "את רוצה שאני אבוא איתך?" שאל וליטף את פניי והסיט את שיערי אחורה, והזיז את שיערי החלק והמדורג אחורנית למאחורי האוזן, התנתקתי מחיבוקו ואמרתי "זה בסדר אני אלמד טיפה" אמרתי והוא הנהן בראשו ואני הסתובבתי לכיוון היציאה השנייה, גיא צעק לי "אם את צריכה משהו תתקשרי" ועשה לי שלום עם ידו, חייכתי ויצאתי מהאולם עמדתי בצד שיכלו לראות מה עושים בצד השני וראיתי את עומר יושב ומדבר עם רותם אחד מול השני, הם סיימו לדבר והוא קם וחיבק אותה חזק ויכלתי לראות מבט מאושר על פניו והם חזרו בחזרה לתוך האולם כאילו לא קרה כלום.. הלכתי מהאולם ונכנסתי לשיעור, התיישבתי בסוף הכיתה ועברו לי מחשבות בראש, הסטתי את מחשבותיי ואמרתי לעצמי בלב 'דיי אליאנה זה לא מה שאת חושבת' ושיפשפתי את פניי עם ידיי, הלב שלי כאב, דקירות , מועקה, עצב, אכזבה, תחושת בגידה כל זה עבר בגופי באותו זמן, קיבלתי אסמס באיפון זה היה עומר, הדמעות איימו לפרוץ והלב פעם במהירות, 'תעני לו' ענה לי הלב, 'שכחי ממנו'אמר לי הראש.. החלטה קשה עברה עליי במשך השיעור מה להחליט..
"אליאנה הכל בסדר?" שאל חיים המורה לתנ"ך.. הנהנתי בראשי ופתחתי את ההודעה באיפון, הרגשתי כל שניה ושניה בזמן שידי עברה על הצג של המסך,
'לאן ברחת לי אהובה?' רשם לי עומר, כעסתי.. לאן ברחתי.. אתה ברחת ראשון
'לא הרגשתי טוב, אני בשיעור נדבר' רשמתי, רציתי שיפסיק לרוץ לי במחשבות..!
את שאר ההודעות לא ראיתי, רותם שלחה לי הודעה 'רוצה נצא היום?' ולא רציתי לענות.. התעלמתי מההודעה וניסיתי להתרכז בשיעור, ההפסקה הגיעה ושחררו אותנו הביתה הלכתי עם מעיין והדס לכיוון הבית הן צחקו כל הדרך ואני צחקתי יחד איתן, לא צחקתי מהבדיחות כי לא שמעתי, כל הזמן בדרך חשבתי שאני 'מקדימה את המאוחר' אבל בנינו אף אחד לא אוהב שעוזבים אותו..אני לא רציתי שעומר כבר לא יאהב אותי ושיעזוב אותי.. הרי מי לא אוהב להרגיש נאהב??
נפרדתי מהדס ומעיין ונכנסתי לבית שהיה ריק מאנשים, עליתי לחדר והדלקתי טלוויזיה ראיתי 'גולסטאר' צחקתי כל התוכנית והאיפון שלי צלצל, הוא צלצל כמה פעמים בסוף התייאשתי ועניתי זאת היתה רותם , עניתי ועשיתי כאילו לא ראיתי כלום.
"אליאני מה נשמע מהבוקר אני מנסה להשיג אותך" אמרה רותם
"כן לא היה לי סוללה" אמרתי וניסיתי להסתיר את העצב בקולי
"רוצה שנסע לקניון ?" שאלה רותם ולא כל כך רציתי לצאת אני עייפה..
"רותמי אני עייפה נצא ביום אחר" אמרתי ורציתי שתרד ממני כבר
"אז אולי תבואי אליי ואני אחזיר אותך אחרי זה לבית" אמרה רותם וניסתה לשכנע אותי
"יודעת מה?" אמרתי ותכלס מה יש להפסיד רותם היא חברה שלי היא בחיים לא תפגע בי..
"יודעת מה?" שאלה אותי רותם בשאלה
"אני אבוא אלייך" אמרתי וסיימנו לדבר אחרי שרותם צעקה מרב אושר!!