~זה לא קורה לי פרק 2~

=מנק' המבט של אנג'ל=
שמעתי ענף נשבר שאלתי: יש כאן מישהו?אף אחד לא ענה התעלמתי מזה הסתכלתי בטלפון השעה23:50 בחצות אף אחד מערפדים לא יוכל להסתובב גם הוא ישים בגדים ארוכים זה לא יעזור לו. רצתי מהר הגעתי לחדר שלי בדיוק בחצות שמתי פיג'מה והלכתי לישון.
=בוקר=
=מנק' המבט של דורין=
קמתי בבוקר התלבשתי לקחתי את התיק ירדתי כדי להכין לי כריך אחרי הכול חייבים לאכול אבל לשתות זה רק דם. גמרתי להכין את הכריך הוצאתי בקבוק מילאתי אותו בברז. פתאום אחי הגדול אורי ירד במדרגות ואמר: בוקר טוב קרצייה החזרתי לו: בוקר טוב דביל לאחי יש עיניים חומות כדבש ושיער שחור קצוץ הוא בן 138 הוא כבר בתיכון לערפדים יצא לו כבר להיתקל בדרקולה אבא של אחותי הוא למד בבית ספר שלי לפני שנתיים והוא ניסה להבריז ודרקולה תפס אותו והוא נענש. אורי אמר: חופרת את יודעת שמצטרף אליכם תלמיד חדש.
אני: אם כך כנראה עוד פעם היא העפה את השומר ראש.
אורי: רגע שומר הראש שלה הוא לא עומרי.
אני: כן.
אורי: מזל שהיא העפה אותו הוא משוגע על כול הראש.
אני: אבל הוא חתיך.
אורי: תעשי לי טובה.
אני: כן.
אורי: תשתקי.
אני: חוצפן.
אורי: טוב אין לי זמן לדבר איתך אני צריך ללכת לתיכון עוד פעם אני אסתבך אבא יעיף אותי מהבית.
אני: אם הוא יעיף אותך מהבית חלום חיי התגשם.
אורי: מצחיק.
הוא לקח את הקפה שלו ואת המפתחות של האוטו שלו והתקדם לדלת.
אני: לא ששכחת משהו.
אורי: צודקת.
הוא התקרב עלי עשינו את הלחיצה הסודית שלנו: נותנים אחת לשני כיף שלבים יד ביד ואז כיף עוד פעם. הוא התקרב לדלת ואמר: ביי. אני החזרתי לו: ביי. הוא יצא וסגר את הדלת היה אפשר לשמוע את המנוע של המכונית ולאט לאט שמעו שהמכונית מתרחקת.
לקחתי את הכריך ובקבוק הכנסתי לתיק שמיתי את התיק עלי ויצאתי לכיוון הבית ספר.