זה לא קורה לי.. פרק 22

המשכתי לישון,לא התייחסתי אל ספיר למרות שהיא כל שניה משכה בשיערי
לבסוף הסתובבתי ראיתי את עומר,קיבלתי עצבים מחדש
"מה!" אמרתי בכעס
"את נורא יפה שאת כועסת" חייך והתגרה בי
התובבתי לצד השני ולא התיחסתי "תפסיק לגעת לי בשיער" אמרתי
"מצטער לא יכול" והמשיך, קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון השידה לראות איפה האייפון שלי
חיפשתי בכל מקום לא מצאתי "את לא תמצאי את האייפון הוא בחדר שלי" אמר
התקדמתי לכיוון הדלת ובאתי לפתוח הדלת לא נפתחה "הדלת לא נפתחת" אמרתי ברוגע
"כן אני יודע" וגיחך "תפתח זה לא מצחיק" הרגשתי לא טוב,אני צא אוהבת מקומות סגורים ,אני לא קלסטרופובית אבל אני מפחדת להיות במקום סגור
"נו תפתח!" והתקדמתי אל המיטה "לא רוצה" חייך וקם מהמיטה לפתוח את המרפסת שבחדר של ספיר, התעטשתי והוא סגר את הדלת.
התישבתי על המיטה והוא התקרב וליטף את פניי "תעוף ממני" והעפתי את ידיו
"אני רק רוצה לדבר" אמר בקול רגוע
"רק תענה לי כן או לא" והסתכלתי בעיניים שלו
"אוקי נו שאלי"
"אתה אוהב אותי?" ועמדו דמעות בגרוני
"מאוד"
"אתה מכיר אותי?" והשפלתי מבטי
"כן"
"אז אם אתה מכיר אותי היית אמור לדעת שאני מפחדת להיות במקום סגור"והשפלתי את מבטי
"אני יודע שאת מפחדת,אבל בפעם הקודמת ש'נתקענו בטעות' במעבדות פחדת בהתחלה ואחרי זה לא פחדת..אז למה ?" שאל
"כי עכשיו אני לא מרגישה בטוחה" אמרתי והשפלתי את מבטי,הוא ליטף את פניי וניסה להרגיע אותי
"מה ההבדל?" שאל והשפלתי את מבטי
"כי.." ודמעה בןגדנית זלגה,עכשיו אני חלשה
"כי?" המשיך את המשפט שלי וניגב את הדמעה,עיניי נצצו מדמעות שעומדות לפרוץ
"כי אני מרגישה חשופה.." ורציתי שיבין
"בגלל מקודם?" שאל והחזיק בידי
הנהנתי והוא אמר "זה משהו טבעי..אני מצטער שאת מרגישה ככה"
ניסיתי לעצור בידי ולא הצלחתי, מיד אמרתי "תבטיח שתשמור עליי" ודמעותיי פרצו
"אני אשמור עלייך כל חיי " והוא חיבק אותי ,התנתקתי מהחיבוק ונכנסתי מתחת למיטה והסתובבתי אליו ואמרתי "תחבק אותי.. ותבטיח שלא תעזוב אותי"
הוא נכנס לידי מתחת למיטה וחיבק אותי וליטף את ידי יאת ראשי, הרגשתי מוגנת הרגשתי בטןחה,כל החששות נעלמו לי..
מה האהבה עושה לי..!!