זה לא נגמר

אני לא יודעת ממש מה אני מנסה להשיג בזה… אני חושבת שלחסוך טיפול פסיכולוגי ולזכור את העבר שלי זה העיקר.
אני אתחיל במקום שבו המון דברים השתבשו לי ולמשפחה שלי.

לפני… אני לא זוכרת אפילו כמה שנים. שנייה, הורג אותי שאני צריכה לחשב- 5 שנים.
חצי שנה אחרי שהייתי בת 12 , סבתא שלי נפטרה . מפה אני אנסה לסכם כמה שיותר נושאים ואירועים בחיי ואנסה להבין איך זה השפיע עליי.

הייתי בכיתה ז , ילדה מקובלת, אהובה , די כפופה לאנשים , לא ברור לי מה אני
רוצה/אוהבת , בדיוק עולה לכיתה ח' – כיתה ח' אז הייתה השנה שבה הכל נגמר, כמו סיום תיכון.

כולנו יודעים שאחרי השנה הזאת עוברים לתיכון והכול ישתנה.

את מתחילה לחשוב על בנים, שאת רוצה מישהו ושהכול ביניכם יהיה מושלם.

אבל נחזור לכיתה ז', סבתא שלי נפטרה, ערעור משפחתי עצום, פתאום לא נוסעים כל שישי לסבתא וסבא, אין יותר דת , מבחינתי האלוהים גדול מתמיד, במיוחד לזכור אותו בשביל סבא וסבתא , שלא יחשבו ששכחתי את מה שהם מאמינים בו.
מה עושים עם סבא? השאלה שהסעירה את הכול … אני חושבת על זה ומנסה להיות הכי לא אנוכית שאני יכולה. הייתי גרה לבד מאז שאני קטנה, עם מטפלת אבל אם אתם שואלים אותי.
זה לגמרי לבד.
עד שסבתא שלי נפטרה המשפחה הייתה הכול בשבילי, כל יום שישי היינו נוסעים לסבתא זה באמת היה טקס וכל כך נהניתי. הכול ירד לטמיון שזה קרה, לאחיות כבר לא הכי חשוב לבוא כל שישי שבת, מצאתי את עצמי הרבה מחוץ לבית , לא רואה טעם בקיום המשפחה.
נהניתי מכיתה ח', השנה הכי נורמלית שלי בין מה שקרה לעכשיו בהיותי בכיתה יב'.

הגעתי לתיכון – או אה , תיכון , מלא הורמונים משתוללים, כל מה שרציתי הייתה נשיקה צרפתית, איזה חלומות היו לי , נשיקה צרפתית טובה , לפני התיכון לא היו
לי דרישות גבוהות אבל שאני מגיעה לתיכון ורואה את כל הבנים היפים שיש שם , כמה
בנים יפים.

במיוחד שאת מגיעה וכולם אומרים שאת שווה, מה זה שווה, איך להגיב לזה בכלל, להיות מוחמאת מזה שכל הבנים "היו מתים לזיין " ילדה בת 13? תודה !

כן הייתי בת 13 , אני ממש קטנה יחסית למחזור שלי, ילידת דצמבר. אני ממשיכה את התיכון, בת 14 – כבר לא ילדה?
היה לי ברור שכאחד מטקסי החניכה בתיכון מגיע חג המרינדה- מה זה המרינדה ? מסיבה ביום העצמאות , כולם מחכים למות בה, רואים את כל השכבות בתיכון מכל השנים – כל הבנים הכול כך כול כך שווים ששם. אבל אנחנו עדיין לא שם.
לפני זה – מסיבת פורים בבית הספר!
כולם באים שיכורים , אני עוד בחיים לא שתיתי וזה הפחיד אותי , אבל מה , באתי עם עקבים. מי בא עם עקבים שאתה בכיתה ט' למסיבה בבית ספר??
עד היום אני לא מבינה את זה.
מישהו שממש נדלקתי עליו, השווה של התיכון, אריאל אגאפו, אגדה בזמנו. בערב זה גיליתי את כישוריי כטורפת , תוך דקה הוא היה שלי, הסתכלתי עליו במבט מפלרטט, וזה בא לי כל כך טבעי שזה היה מפחיד. רקדתי עליו, רקדתי עם מישהו במסיבה, פעם ראשונה בחיי, והייתי כל כך טובה בזה, המון עיניים היו נעוצות לעבר הריקוד הזה, הוא היה מאוד שיכור.
באותו רגע הוא סומן כמטרה, הוא היה נראה בר השגה ושכנראה אשיג אותו בקלות.
התחלתי איתו, היה בית ריק לאיזה חברה שלי, וממש כמעט היינו ביחד, אבל אז איזה חבר שלו נכנס באמצע. אוח. איזה מעצבן. התחלתי לדבר איתו בפייסבוק- פמיניסטית כמו שצריך, בחיים לא ראיתי ילדה בכיתה ט שכל כך בטוחה בעצמה.
כתבתי לו אם הוא עדיין בבית הריק כי אני מחפשת את חברה שלי. משם פיתחתי שיחה וזרם , אפילו מאוד. דיברנו המון, 4 ימים בלי הפסקה, הגיע פסח, קבענו להיפגש אחרי הסדר- עומדת להיות פה נשיקה ראשונה.
ישבנו , דיברנו, מבחינתי אהבה ממבט ראשון, היינו ביחד, הנשיקה הראשונה הכי חלומית בחיי.
היה כל כך כיף והייתי בטוחה שהכול ימשיך ככה. אז היינו ביחד שבוע , וכמו שכל הפנטזיות נגמרות, הוא נפרד ממני בווטסאפ.
"נפרד"
אז הגענו למרינדה – כמה מרגש.
אני חייבת לשתות, חייבת לשתות כדי שהוא ישים לב אליי, חייבת לשתות כי זה פעם ראשונה ואחרי הנשיקה הראשונה אני בטוח בוגרת מספיק!!!
אני וחברה שלי, חג המרינדה שלנו, פעם ראשונה שאנחנו שותות, לא הבנו בכמויות כמובן אז קנינו בקבוק לשתינו.
אנחנו נפגשנו כל היום לפני (יום השואה) שתינו הרבה והלכנו , הרגשתי משוחררת ובוגרת מאוד, פאקינג שיכורה.
לא הרבה אני זוכרת מהערב הזה, אריאל רצה להיות איתי , התעלמתי לגמרי, היבניקים טיפלו בי, הקאתי , לא היה טוב.
יום אחרי זה, מגלה את מאורעות המרינדה – סיפרו לי שעמדתי באמצע המעגל של כולם וצעקתי "אני שיכורה תגעו בי".
איזה יופי
בדיוק מה שטטניקית צריכה לעשות, לעמוד מול כל התיכון לצעוק את המשפט המשפיל הזה. לא נורא , מנסה לא להתחרט על שום דבר, להמשיך הלאה. כנראה שתמיד הייתי כזאת.
כך היו ארבעה חודשים מפגרים של שיחו ת סתמיות עם אריאל, היינו ביחד , נפרדנו , היינו ביחד, נפרדנו, היינו ביחד וכך זה ממשיך.
הבנתי שהוא מפגר, מבזה בנות, ושבאמת אין לי מה לעשות איתו.
איתו הייתה החוויה המינית הראשונה, לא קיבלתי מחזור אבל מה עשיתי לו ביד,איזה טיפשה אני – כן תודה , לא נורא, הייתי עם בנים במחנה קיץ, שניים שאין לי מושג מאיפה הם בעולם ואחד מהארץ.
החלטתי שאני לא רוצה להמשיך את העניין עם אריאל ושאני רוצה…
משהו רציני!!!
מה זה בכלל??
לא יודעת נשמע כיף.
טוב נמשיך. היה איזה מישהו שנדלקתי עליו, הוא בדיוק ממש רזה ו"התגלה" כחתיך , בלונדיני עיניים כחולות ובלי הרבה ביטחון עצמי, ואחרי מי שהשגתי , הוא ממש קל להשגה. שנתיים מעליי, באותה שכבה של אריאל, הייתי מחוברת לחברים שלו , קוראים לו גיא.
נראה כמו מעדן שממש באלי ללקק. אז סידרתי הכל, פעלתי עם תוכנית מפורטת. נפגשנו כל החברים אצל אחד מהחברים שלו שהיה ידיד ממש טוב שלי, ידעתי שהוא מגיע.
אני באה , היה מקום פנוי, אני מתיישבת לידו.
מנסה לקלוט כמה שיותר פרטים, אני רואה שבשנייה שהוא התיישב מה הדבר הראשון שהוא עשה, הוא מוריד את השעון – סיבה לרדת עליו, בנים מתים שצוחקים עליהם.

יאללה נועה נצלי את ההזדמנות.
שואלת "מה הקטע עם השעון?"
אז הוא מתחיל להסביר לי שזה פשוט לא נוח לו, זה הרג אותי, סוף סוף מישהו קצת יותר מגושם וטיפש ממני, לקחתי את השעון ושמתי על ידי, ניסיתי להתקרב אליו.
אנחנו יושבים ומדברים , צחקתי בטירוף וכל מה שאני זוכרת מאותו ערב זה את הפנים היפות שלו, הכול היה סביבו.
הוא פלרטטן, כל כך פלרטטן שזה הרג אותי . הלכתי הביתה, אופס…..
השעון עדיין עלי !!! יש זה עבד, הוא שכח אותו , עכשיו יש לנו סיבה לדבר- ידעתי שזה רעיון טוב.
היה לשנינו ידיד משותף בשם אילן, שמסתבר שבאותה תקופה רצה אותי, לא פרט חשוב אבל הוא ניסה לעשות הכול כדי שהעברת השעון תתבצע דרכו וממש לא נדבר אחד עם השני.
לא עבד, השגתי את הטלפון שלו וכתבתי לו, היו כמה ימים של דיבורים, פלרטוטים , היה ממש כיף, קבענו להיפגש בג'קוזי של הקאנטרי בישוב, מי נפגש בג'קוזי לדייט ראשון, מול מלא זקנים ?
לא ברור אבל אהבתי את הרעיון, נכנסו למים, דיברנו, נפלתי, באמת , לתוכו, הוא היה הדבר היחיד בראש שלי כבר כמה ימים ועכשיו אני מבינה למה והוא כל כך יפה וכל כך מולי ובמרחק נגיעה והשפתיים שלו נוגעות בשלי .
זה היה מדהים.
הלכנו למסעדה כל החבורה, כן כבר היינו חבורה.
זיו, אלון כרמל , אילן שי גיא ואני . אף אחד עדיין לא ידע שהיינו ביחד, החברות שלי עמדו לדעת אבל זה היה עוד בינינו.
דרך אגב, שהיינו בג'קוזי אמרתי לו את הדברים הבאים :
"אני בעניין של משהו רציני,
אתה יודע היו הרבה שמועות עליי במחנה הקיץ שלא ממש אהבתי
אני מנסה להימנע מדיבורים מיותרים.
אני טסה עוד שבועיים,
אם עד זה לא עובד ,אני מודיעה לך שזה לא ימשיך. "
כמה אומץ לילדה בכיתה י'!
לא ידעתי אם זה הדבר הנכון להגיד אבל לא נורא , לפחות אמרתי את מה שאני חושבת.
אז התחלנו את תקופת הניסיון.
שלושה ימים אחר כך הייתה מסיבה, הוא היה שיכור מאוד, נישק אותי מול כולם ( זה היה בסוד) , זה היה כול כך חמוד כמה שהוא לא התייבש לרגע.

היינו על החוף, לא נתתי למשהו מוגזם לקרות, אנחנו מול כולם אחרי הכול, אבל היה ממש מצחיק.
כמה ימים אחרי, אני טסה!! צריך להחליט מה אנחנו עושים , ממשיכים או לא , אני טסה לשבועיים בחופשת סוכות, זה אומר שהוא יצטרך לחכות לי, והוא בתחילת יב', הוא יכולה לזיין מלא-חשבתי לעצמי.
אין סיבה שיעשה את זה, יחכה לאיזה בתולה בכיתה י'.
הוא לא ענה לי כל הלילה. הפגישה הזאת הייתה מתוכננת מלפני שבועיים , מה הקטע? פשוט תגיד שלא בא לך !! די להשאיר אותי ככה, כלכך לא במודעות לגבי מה שהולך לקרות בינינו.
בבקשה רק תענה. הצלחתי להשיג אותו דרך חבר שלו, כבר הייתי ממש עצבנית והבנתי שזה לא יוביל לשום מקום. ישבנו ברחוב, חצי שעה לפני שאני נוסעת לשדה התעופה.
"אני מצטער" הוא אמר לי
לא יכולתי שלא ליפול אל המשפט הזה.
לא ידעתי מה להגיד .
"זה מעצבן" אמרתי
"אני יודע "
"מה אתה רוצה שנעשה" שאלתי
"אני רואה את זה ממשיך"

מה? רגע מה? מה זה אומר בכלל?
"אתה תחכה לי שבועיים ?באמת ?אבל.."
"כן."
נדהמתי, מה? כל הבנים כאלה ? כנראה שזה דברים שאנשים עושים.
וואי איזה כיף לי! נסעתי בהרגשה הכי טובה בעולם, לא סיפרתי למשפחה שלי עליו.
אה המשפחה שלי נכון, היה ממש אחלה באותה תקופה, חוץ מזה שסבא שלי גר איתנו, היה בינינו קשר טוב.
הם לא הפריעו לי אני לא הפרעתי להם.
חזרתי מחו"ל, הייתה חופשה מהנה עם המון חוויות , חזרתי וכל מה שרציתי זה להיפגש עם גיא אחרי ששבועיים רק דיברנו בווטסאפ וממתי כבר באמת נהיה זוג. חזרתי והוא כבר היה צריך לארגן מזוודה לפולין,
הוא טס שבוע אחרי, אוף איזה באסה!
לא נורא ,הייתה פגישה כל כך מרגשת, לא הפסקנו לצחוק והיה כיף להתחיל להכיר אותו, פגשתי את אימא שלו , הדבר הכי חמוד ויפה בעולם ,שקיבלה אותי בחום ואהבה והייתה מדהימה שהגעתי.
היו חודשיים מדהימים, התאהבתי בך גיא.
בחיים לא הייתי עם בן אדם שהראה לי שאני הדבר הכי חשוב לו בעולם.
היינו מחפשים אחד את השני כל היום, היו כבר שיחות טלפון חמש פעמים ביום רק כדי שנשמע את הקול אחד של השני.
הייתה לי יום הולדת.
היינו במסעדה , הלכנו לג'קוזי של ההורים שלו , היה פשוט מדהים.
אני לא יודעת למה במחשבה לרחוק התקופה הזו נראתה לי כל כך מושלמת, כנראה שהיא גם הייתה בשבילך כזאת, לפעמים אנחנו לא זוכרים את החלקים בקשר שהיו כאלה , לפעמים במבט לאחור הקשר מרגיש לנו תלוש
בדיוק כמו ההרגשה שלי אליך עכשיו.
מכאן והלאה, הסיפור ממשיך להיות יפה, היינו מאוהבים, בלי ריב אחד , וויכוחים קטנים נורמליים לזוג בוגר.
אני מצטערת שאני נכנסת לפרטים קטנים, אבל רציתי ממש לספר לכם משהו, שכבנו , בפעם הראשונה, למה אני בוכה שאני כותבת את זה, אולי כי זה היה לי כל כך משמעותי ואני זוכרת את כחוויה כל כך חיובית אבל היא גררה אותי למצב שאני נמצאת בו עכשיו, כל כך עצובה על מה שקרה לנו.
הייתי רק בכיתה י' אבל זה היה נכון, עד היום אני יודעת שזה היה נכון, ולא מצטערת על החוויה הזו לרגע. זה היה עם הבן אדם הנכון, בזמן הנכון.
ובניגוד למה שחשבתי בכיתה ט' ,לא סיימתי בכך שאיבדתי את בתוליי לאיזה מפגר במסיבה .
נהנינו מזה מאוד,היינו שני שפנים, חולי מין, בחיים מישהו לא היה מצליח להכיל את הכמות סקס שאני דורשת בגללו.
גילינו שהיינו בדיוק באותו ראש גם שם, כל התחושות וכל האהבה הייתה בתוך סקס אחד.
אני יודעת שזה נשמע לכם ממש מחשבה ילדותית של ילדה בכיתה י'.
אבל כל מבוגר שקורא את זה יבין שבקשר נכון ואוהב זו מחשבה הגיונית, שאתה אוהב אתה יודע את זה.
גם אם זו האהבה הכי נערית וילדותית שיש זו החוויה שאתה תמיד תזכור.
התחושה הזאת שאתה תמיד תרצה להגיע אליה, וזה לא בהכרח בגלל כמות הסקס, העומק שהוא מגיע, זה התחושות שלך כלפיו , במחשבה לאחור בחיים לא היה לי סקס כזה וזה רק בגלל שעדיין לא אהבתי מישהו כמוהו.
אבל אני יודעת שזה יקרה מתי שהוא, שאני אשלים עם עצמי ומה אני עושה בדיוק.
נחזור לסדר הכרונולוגי, התאהבתי בו, צברנו חוויות שאני אנצור ואזכור כל חיי , כל הודעה שהוא כתב לי הרגשתי את הפרפרים בבטן שלי כאילו זו הפעם הראשונה שאני מקבלת הודעה ממנו.
כל כך לא לקחתי אותו כמובן מאליו.
הרגשתי כאילו יום שאני איתו זכיתי בזה, ואני חייבת להגיד, שהרגשתי ממנו את אותה הרגשה.
היה לנו את המבט שלנו, המבט הזה שגם אם הייתי רואה אותו קילומטר ממני הייתי מזהה מה הוא מביע.
"איזה כיף שיש לי אותך"
זה מה שהמבט אמר
לא וויתרתי על שום יום כדי לעשות אותו, גם אם זה לפנים שלו וגם אם זה לטלפון, רק שירגיש את זה , והוא הרגיש.
הייתה תקופה קשה קצת אחרי מפעל הפורים של הישוב שלנו.
הוא היה עסוק, הרבה, היה לי קשה כל כך, ראיתי אותו פחות אבל הבנתי את זה , זו רק תקופה וזה יעבור.
אני לא יודעת מה קרה שם , נראה לי שהוא הרגיש שהוא מבזבז איתי את הזמן , שיש דברים חשובים ממני, אולי שבלעדיי הוא מספיק יותר .
התעלמתי מהתחושות האלה
זו סתם תקופה ואת מאכילה את עצמך מלא סרטים נועה .
הייתה לו יום הולדת 18, שעד אז הרגשתי שהכול היה יחסית נורמלי, באמת.
היו כמה שינויים בהרגלי הפגישות שלנו, היו קצת מרווחים ארוכים יותר , הייתה תחושה לשנינו שמשהו הולך לקרות וכל כך פחדנו.
אני זוכרת שלילה את ישבנו ביחד בג'קוזי והיה את השיר הזה של coldplay
אני חושבת שקוראים לו "fix you" , שנינו נעצרנו לשתי דקות.
לא דיברנו , ונתקענו על המילים שלו, ירדו לי דמעות ובכיתי באותו רגע.

השורות האלה הרגו אותי מבפנים:
and the tears come streaming down your face,
when you lose something you cant replace,
when you love someone but it goes to waste,
could it be worse?
התחבקנו , לא הצלחתי לדבר, הוא ראה שבכיתי, ואמרנו "מה עושים" ולא הייתה לנו תשובה .
זה היה רגע עצוב , באמת שעצוב , אני עדיין זוכרת אותו כל כך משמעותי שנתיים אחרי.
אז הייתה לו יום הולדת 18 , הלכנו לספא , ועשינו יום כיף שהשקעתי בו המון ונהניתי בו גם מאוד, מקווה שגם הוא.
היה חודש נוראי, אחרי היום הולדת הרגשתי שהוא לא שם עליי, הייתה לו תקופת בגרויות. נתתי לו את כל המרחב שהוא צריך אבל אין ספק שגם הרגשתי שהוא כלכך זולג לי מבין האצבעות והייתי צריכה את תשומת הלב ובאמת שעשיתי הכל. אני יכולה להגיד שמצד אחד הרגשתי כל כך בטוחה בקשר שלנו ואמרתי
לעצמי שזו רק תקופה שתעבור , אבל הוא התעסק כל כך במה שהוא הולך לעשות שנה הבאה.
פתאום העתיד היה יותר חשוב ממני .
הרגשתי נטושה , במלוא מובן המילה, לא נפגשנו שבוע וחצי והחלטתי שזה באמת גבול, כתבתי לו הודעה ארוכה .
אמרתי לו באמת עד כמה אני אוהבת ומכבדת את ההתעסקויות שלו לאחרונה אבל שלא ישכח שגם אני פה כי אני מרגישה שזה מה קורה. אמרתי לו שהוא לא מתאמץ מספיק בשביל שמה שיש בינינו יעבור.
קבענו להיפגש יום אחרי, אחרי מתכונת שהייתה לי בלשון אם אני זוכרת נכון. הגעתי אליו , מאושרת סוף סוף שאנחנו נפגשים, התרגשתי כל כך לקראת הפגישה הזאת , קפצתי עליו , ישבנו על המיטה שלו ודיברנו.
אמרנו שנדבר על מה שכתבתי ועל מה שאנחנו מרגישים לגבי זה .
הייתי שם שלוש שעות סך הכל.
שלוש שעות.
אני חייבת לשתף שאני מרגישה כאילו אני חווה את הפרידה הזאת עכשיו ברגע זה ואני בשיא הרצינות מתייפחת.

אז זה הלך ככה:
"אני אוהב אותך כל כך (מתחיל לבכות)
ובאמת שהקשר הזה חשוב לי אבל אני מרגיש שיש לי המון התעסקות כרגע וזה באמת פוגע בך.
"אני לא רוצה לפגוע בך, אני כל כך לא רוצה שתצאי מהקשר הזה עם תחושה רעה."
(אני כבר סיימתי גליל טישו עד שהוא סיים להגיד את זה, הבנתי שמשהו רע קורה)
"אני באמת מבינה מאיפה זה מגיע, וגם לי קשה , אבל אנחנו יכולים להתגבר ולעבור את זה ."
שנינו לא מבינים מה הולך לקרות עוד דקה , אבל יודעים את זה
"גיא מה אתה רוצה שנעשה עם זה?"
"אני חושב שניפרד, הוא אמר בשיא העצבות שראיתי אותו בחיי"
היה שקט, שנינו לא ידענו איך להביע את מה שאנחנו מרגישים עכשיו, התנשקנו ובכינו, זו הייתה נשיקה כל כך עצובה .
אחרי זה היה סקס פרידה , כל כך אנחנו שאתם לא מבינים בכלל.
בכיתי בטירוף בסקס הזה, רציתי שהוא לא ייגמר לעולם
למרות שידעתי שככל שאשאר שם יותר זמן זה רק יכאב יותר.
ישבנו, שמענו שירים , ואני זוכרת את כל רשימת השירים של אותו רגע נוראי.
מי היה מאמין, נפרדנו, מה אני עושה עכשיו, הגיעו אליי בערך 20 בנות , לא כולן החברות הכי טובות שלי, אבל לכולן היה חשוב לבוא ולנחם אותי.
ברחתי מזה, ברחתי מלבכות , אמרתי להם שנפרדנו, שאני לא מתאבלת ושלא מדברים על זה .
עשינו כיף
"כיף"
איזה טיפשי להגיד את זה.

מתתי מבפנים , משהו שם אבד באותו רגע , כל הגיוניות ואיזון שהוא העניק לי נאבד באותו רגע, נהייתי מוחצנת בדיוק כמו שהייתי לפניו, הנועה שכל היישוב מדבר עליו, זאתי שעושה פדיחות לעצמה וממשיכה כי היא לא שמה על דעה שאף אחת.
ביני לבין עצמי הייתי מלכה , שום דבר לא ערער אותי , שום דבר לא הוריד לי את הביטחון לגבי משהו שעשיתי .
כל דבר שהתבצע היה החלטה שלי ומה שקרה קרה .
פתאום, הפרידה לא הייתה החלטה שלי , והיא השפיעה עליי באופן מחריד.
תחילה הייתי קצת מופנמת, לא יצאתי הרבה מהכיתה, שמעתי כל היום שירי דיכאון, דאגתי טוב מאוד שהוא יידע שקשה לי , שאני לא מצליחה לחיות בלעדיו.
זה באמת מה שהיה , לא הצלחתי לאכול את זה, אף אחד לא הכין אותי שדברים כאלה קורים, הרי הוא לא כמו כולם, הוא מושלם .
הוא היה גיא שלי, הטוב לב, האכפתי, שעשה הכל בשבילי ואני בשבילו .
הבן אדם הזה היה כל חיי במשך שמונה וחצי חודשים, ופתאום , זה עבר.
זהו , הוא כבר לא חלק מחיי
ומה יש לי לעשות עם זה ? כלום !!!
זאת לא הייתה החלטה שלי , או בחירה
שלי ואמרתי לעצמי שאני עוד אתקן את זה .
ושאם אני רוצה , בסוף יתהפך הגלגל, הוא לא ישבור אותי ויחליט החלטות בשבילי.
החלטתי שאני מקבלת את מה שהוא החליט לבינתיים , אבל שמאוד בקרוב, הכל יתהפך, ואני אצליח להחזיר אותו אליי.
זו המטרה היחידה שהייתה לי מול העיניים , ורק שתדעו, כנראה חלק תזדהו איתי , שום חוויה שהייתה לי לא הייתה חלק ממני.
לא הייתי בשום רגע מאז.

מאחורי כל בחירה הסתחרר איזה שהוא ענן שכל הזמן שאל אותי
"מה גיא יגיד על זה?"
"מה זה יראה לו?"
"הוא יאהב את זה?"
"הוא ירצה אותך חזרה בגלל זה?"
רציתי שהוא יראה אותי שבורה , מצד אחד שאני מתגברת על זה.
בימים הייתי הבן אדם הכי שמח שהיקום ידע.
בלילות בכיתי, שתיתי, התפרקתי, כתבתי לו ,שלחתי לו , המון דברים
שעד היום אני לא לגמרי שלמה איתם.
הגיע השלב הזה בפרידה, הוא היה עם מישהי, אני כבר הייתי עם מישהו אבל אל ייחסתי לזה משמעות בכלל, אני חושבת שגם הוא לא .
הייתי עם בנים כאילו הייתי מכונה, כל הזמן המחשבה מאחורה הייתה, הלוואי שגיא יישמע וידע ובטוח הוא ירצה אותי חזרה, זאת הייתה טעות כמובן.
זה פגע בו ואני יכולה להבין את זה רק עכשיו.
אז בשנייה שהוא היה עם מישהי, נשברתי , היינו רחוקים אחד מהשני מאוד.
החלטתי לעשן סמים פעם ראשונה בחיי, החלטה שמלווה אותי עד היום בהמון מקרים.
אם תהיתם, זה לא עזר ,לא הרגשתי כלום.
סתם ששיפרתי עוד יותר את ההתקלקלות של עצמי
אהבתי את זה , אהבתי שהוא כל יום רואה עד כמה שרע לי ושהוא ידע כמה אני פוגעת בעצמי , אבל מה שהוא לא הבין זה שהכול היה בשבילו.
זו הייתה החלטה כל כך טיפשית לעשות את כל זה בשבילו כי זה שבר אותי
עוד יותר, וככל שאני נשברתי עוד יותר, הוא לא ראה את נועה שהוא אוהב יותר.
הוא הכיר נועה חלשה, שאני לא הכרתי מאז אותה אחת בכיתה בז' שסבתא שלי נפטרה, לא זכרתי אותה וזה פשוט היה משבר שהוציא אותה בצורה קיצונית יותר.
אני כותבת הכל עכשיו במחשבה לאחור, אבל שהייתי שם , רציתי בשתי מילים
תשומת לב.
מישהו שיראה אותי.
הרבה אנשים ראו שכואב לי ורע לי אבל אף אחד לא ראה שכל מה שרציתי זה אותו, באמת שלהיות לבד היה עדיף מאשר להיות עם אנשים , אבל פשוט רציתי אותו.
ובתור נערה שלא האמינה לכל החרא הזה של אהבה, ואז חוויתי את האכזבה הזאת על בשרי, זה היה נורא להתרומם מזה , כי עד שהצלחתי להאמין, עד שהצלחתי
לחשוב שמגיע לי יותר, הגעתי לאותה מסקנה –
אני כלום, פשוט זה אני והסיגריות או הסמים והוא יודע את זה אז מעולה עכשיו
הוא בטוח יבין שאני רוצה אותו.
דברים שאני מתחרטת עליהם זה בהחלט הדברים האלה.
הלוואי ויכולתי להישאר מי שהוא בנה אותי להיות בן אדם מחושב שלא
מקשיב למילה שאומרים , מוכנה להתנסות אבל לא בכל מחיר, עומדת על שלי .
כל החלטה שקיבלתי , אני עומדת מאחוריה עד היום אבל אין ספק שהייתי משנה כמה דברים באיך שהתנהגתי.
הייתה חצי שנה של משחקי אגו, של הישברויות , ניסינו לעשות תצוגת משחק של האחר והמשכנו לפגוע אחד בשני כמו שק חבטות , ובאמת שנחלשתי כל כך.
הראש שלי לא הסתדר , הוא רק המשיך להיטלטל בין מה שאני רוצה לעשות שזה להיות איתו עכשיו ובין מה שאני עושה שזה להרחיק אותו ממני כמה שאני יכולה.
היינו ביחד עוד המון פעמים מאז, אני לא מרגישה התגברתי עליו בשום צורה,
התחלתי להשלים עם העובדה שאני והוא כנראה לא נחזור, ושאני צריכה למצוא מישהו חדש.
אבל זה … זה כבר בסיפור אחר