זה לא יכול לקרות
הייתי מאושרת. החזקתי את שקית הזילוף בידי, עם הקצפת הורודה, זילפתי אותה יפה על המאפינס שהכנתי, עם ציפוי השוקולד, והייתי פשוט מאושרת. חיוך ענק נמרח על פניי. עוד שעה. עוד שעה כולן באות. הכל מוכן כבר למסיבה.
היום, היום אני רוצה לשכוח מכל מי שפגע בי, אני רוצה לשכוח את צמאתי לאהבה.
אני רוצה פשוט ליהנות.
אכלנו פיצה, דיברנו על חוויות מהחופש.
רציתי לספר להן שהכרתי מישהו, ואז הוא פשוט התעלם ממני. נפגעתי ממנו.
אבל חשבתי שהן לא יבינו אותי.
רציתי לשלוח לו הודעה, שהוא לא בסדר, שצריך גם לכבד אנשים אחרים, ולא להתייחס אליהם בזלזול. החזקתי עצמי מלעשות זאת.
ואז התחלתי לדבר איתך. בכלל דיברנו על עבודה. אתה בכלל גדול ממני ב10 שנים. אבל הרגשתי שאני מוגנת אצלך, שאתה מעריך אותי.
שאלת איך זה שאין לי חבר. וחשבתי לעצמי, באמת איך אין לי חבר?
רציתי להודות לך. על שחשבת שאני שווה יותר ממה שחושבים שאני.
שהיית רוצה להיות חבר שלי, אם רק הייתה יכול.
שמחתי שיש מישהו שחושב שאני מתוקה, חמודה, מצחיקה ומה לא.
אבל גם כעסתי.
עד שיש מישהו שאוהב אותי, זה לא יכול להתממש.
אבל תודה לך, לפחות יש מישהו שרוצה אותי.
תגובות (0)