זה אתה.. – סיפור על וואן דיירקשן פרק 16

"הבית הזה פשוט מדהים !!" הארי סופסוף דיבר.
"אני יודע, אני עיצבתי אותו" התגאיתי בעצמי.
"הצניעות נשפכת ממך, תיזהר שהיא לא תברח לך" ליאם צחק.
השעה הייתה כבר 2 בצהריים.
"טוב, אני לא יודע מה אתכם אבל אני רעב!" נייל אמר וליטף את בטנו.
"מתי אתה לא?" ליאם שאל שאלה רטורית.
"תאמת שגם אני" הוספתי.
"גם אני, נו בואו נלך לאכול " לואי אמר.
"בואו למקדונלדס" נייל אמר בהתלהבות.
"טוב" ענינו ביחד.
נכנסנו למכונית ונסענו למקדונלדס.

-נקודת מבט של שיר-
הסתובבנו בקניון, קנינו לעצמינו כמה בגדים, נעליים, תכשיטים,איפור, ומשחקים לאור.
השעה הייתה כבר 13:45 בצהריים.
"אמא" אור פנתה אליי.
"כן מתוקה?" שאלתי אותה.
"אני רעבה" היא אמרה.
"בואו נשב לאכול, אוריק רעבה וגם אני קצת" אמרתי והסתכלתי על הבנות.
"כן גמאני רעבה" ליאור אמרה והניחה את ידה על בטנה.
"גמלי לא יזיק קצת אוכל" יולי הסיפה.
"אז שנשב איפשהו?" סאם שאלה.
"כן, בואו אני מכירה פה מסעדה טובה" עדי אמרה והובילה אותנו לסוג של בית קפה-מסעדה שיש בקניון.
הזמנו לאכול.
כשסיימנו השעה הייתה כבר 15:00 .
"טוב בואו נחזור" אמרתי לבנות אחרי ששילמנו את החשבון.
הרמתי את אור על ידיי, הבנות לקחו את השקיות והלכנו למכונית.

"סופסוף בית" עדי נאנחה ונשכבה על הספה.
"כן מתוקה רק אני מזכירה לך שזה הבית של הבנים לא שלך" אמרתי לה והתיישבתי ליידה על הספה.
"אני מקווה שעוד מעט זה כבר לא יהיה ככה" היא נאנחה שוב.
"איך ככה?" ליאור התערבה בשיחה.
"שזה יהיה הבית רק של הבנים" עדי אמרה והתיישבה כדי לפנות לליאור מקום על הספה.
"גם אני מקווה" ליאור אמרה ונשענה אחורה בספה.
"אתן רוצות לשתות?" סאם שאלה אותנו.
"קפה בבקשה" אמרתי.
"גמאני רוצה קפה" ליאור אמרה.
"אני רוצה תה" עדי אמרה.
"ומה איתך אוריק?" סאם התכופפה לאור.
"שוקו" היא אמרה בקול מתוק.
"יולי, יש לנו הזמנות מהבנות" סאם צעקה ליולי שכבר עמדה במטבח והוציאה כוסות בשבילינו.
הבנות הכינו לנו את המשקאות שביקשנו והגישו לנו.
סאם ויולי התיישבו על הספה שנותרה פנויה.
"בואו נראה איזה סרטים טובים יש להם" יולי התחילה לחטט להם בטלוויזיה.
"הנה זה נראה סרט נחמד" ליאור עצרה אותה על איזה קומדיה.
"לולי אני יכולה לשבת עלייך?" אור שאלה את יולי.
"בטח שאת יכולה מתוקה" יולי אמרה והושיבה עליה את אור.
ראינו את הסרט. אני שמחה שאור אוהבת את הבנים והבנות, ושהם אוהבים אותה, אבל הכי אני שמחה מהחיבור שיש לאור וזאין! שני האנשים החשובים לי ביותר !! כל פעם שהיא קוראת לזאין 'אבא' מעביר לי צמרמורת טובה כזאת בגוף, ואיך שהם משחקים ומבלים ביחד!! וואו! זה פשוט כיף אדיר!!
באמצע הסרט הבנים הגיעו הביתה.
"שלום בנות, אנחנו מפריעים?" לואי נכנס בקולי קולות הביתה.
"אתה? מפריע? מה פתאום.." אמרתי בצחוק מהספה וצחקנו.
"היי באני" זאין אמר לי ונישק אותי.
"היי זי" אמרתי כשהתנתקנו מהנשיקה.
"אבא!! " אור רצה אליו והוא תפס אותה והניף אותה באוויר.
קמתי מהספה לכיוונם ובנתיים הבנים התיישבו ליד הבנות.
"אני אוהבת אתכם ביחד" אמרתי לזאין ואור.
זאין חיבק את אור והוסף אותי גם לחיבוק.
"אתם כלכך מושלמים ביחד!!" הארי אמר "עכשיו עופו לי מהמסך של הטלוויזיה" הוא הוסיף טיפה עצבני אך הוא אמר את זה בצחוק ואהבה.
היום עבר די מהר. השעה הייתה כבר שבע בערב.
"טוב זי, נראלי נזוז" אמרתי לזאין שדיבר עם הבנים על איזה משחק כדורגל לא מעניין שהיה בטלוויזיה.
"לא! תישארו לארוחת ערב" ליאם אמר.
"כן, גם עדי,סאם, יולי וליאור יישארו" לואי אמר ושלח לליאור מבט שואל.
"כן, גם אנחנו נשארות, אחרי הארוחת ערב נזוז" ליאור אמרה.
"טוב" אמרתי.
"אבל, " לואי התחיל להגיד "זה בתנאי שאתן מבשלות" הוא הוסיף.
"בסדר, יאללה בנות, המטבח קורא לנו" יולי אמרה וקמה מהספה.
"בואו נכין משהו טעים" סאם אמרה.
"לעע כי פשוט חשבנו להכין משהו מגעיל" עדי אמרה וצחקנו.
"התכוונתי שנכין פנקייקים או משהו מתוק" סאם תיקנה את עצמה.
"בואו נכין פנקייקים באמת!!" אמרתי בהתלהבות.
הוצאנו את כל המצרכים שצריך.
אחרי בערך שעה סיימנו להכין את הפנקייקים, ערכנו את השולחן.
"בנים ואור!! האוכל מוכן !!" צעקתי להם והם מיד רצו ואור בידיים של נייל.
"אתם זוכרים מה יש מחר נכון?" נייל נעמד בראש השולחן כשאור בידיו .
"לא, מה?" הארי שאל.
"הנה רמז " ניילל אמר והצביע על אור.
"לא הבנו" אמרתי למרות שידעתי שהוא מתכוון לזה שיש להם יום הולדת.
"נו!! מחר ישלי ולאור יום הולדת!!" נייל קרא.
התחלתי לצחוק.
"מה את צוחקת?" נייל שאל כאילו נעלב.
"זה ממש מצחיק לראות אותך מתלהב מהיום הולדת שלך אפילו יותר מילדה בת 3" אמרתי והמשכתי לצחוק.
"לא נכון! גם אור מתלהבת, נכון אוריק?" נייל דיגדג את אור והיא צחקה את הצחוק המתוק שלה.
"אז מה באמת עושים מחר?" שאלתי בזמן שזאין לקח את אור מידיו של נייל שרצה לאכול.
"ישלי הפתעה בשבילך ובשביל אור למחר לכבוד היומולדת, בנים תבואו מחר לאיפה שהיינו היום ותביאו את הבנות איתכם" זאין אמר וחייך אליי.
"אז רגע, שאני אבין, הבנים יודעים ואני לא???!"
"כן" זאין חייך חיוך מרוצה.
"זה לא פייר" מחיתי על דבריו.
"אבל זאת הפתעה! אסור לך לדעת אותה" זאין אמר וחיבק אותי.
"טוב, אני אתאפק עד מחר" חייכתי אליו.
סיימנו לאכול ונסענו הביתה.