זגוגית

היוש, רציתי לכתוב קצת כי זה כיף לי : )))
אז ככה, זוגיות, מה יש לי להגיד בנוגע לזוגיות. זוגיות זה דבר נפלא, אתה מכיר מישהו, לומד אותו, ותוך כדי מכיר גם את עצמך – בזכותו. אתה מפתח רגשות, שואף לעוד, רוצה לתת מעצמך ולהרגיש אהוב, זה מדהים וחשוב שלכל אחד תהיה זוגיות. בן או בת, זה לא משנה, ההרגשה היא אותה ההרגשה וחשוב שכולם יחוו אותה, אפילו קצת, אפילו לתקופה, לשנה, לחודש, אבל כשזו הזוגיות שבאמת מתאימה לך – חשוב שתבין שאתה צריך לשמור אותה לעד. אני מאמינה שזוגיות זה דבר שבונים, ורק יחד זה יצליח, כל אחד נותן מעצמו וככה מסגלים איזשהי מציאות נעימה של לחיות יחד במובנים כאלה או אחרים. זוגיות היא כמו בניין, כל אחד שם קורה, אבן, דבק, ובונה טוב את הזוגיות. אם הבניין נבנה תחילה היטב, יהיה קל לתקן את הטעויות שיתפתחו בו במהלך הבנייה, יהיה קל לשפץ ולתקן את קירות הבניין שאולי מדי פעם ייסדקו, לכן זה חשוב שיהיה בסיס טוב לזוגיות. ושוב, אם הבניין בנוי חזק ויציב ככה הדברים שיתנגשו ויפלו עליו יהיו חלשים בכדי להפיל או להרוס אותו. ובנוגע לזוגיות שלי, הזגוגית שלי, (זוגיות קטנה, לא ממש ארוכה), לאחרונה נכנסתי לזגוגית קטנה וחמודה עם *****, חיים שלי, חחחחח, אני מוצאת את עצמי מתגעגעת אליו הרבה כי אנחנו רחוקים והזגוגית שלנו היא קצת מרחוק אבל גם מקרוב, ולגבי זה – אני חושבת שאני צריכה להתחיל לאהוב את הגעגוע, כי הגעגוע קצת פוגע בי לפעמים, הוא קצת מעיק. אני אוהבת את הגעגוע, כי זה אהבה כואבת כזאת, זה משהו בלתי מושג, זה משהו שאתה רוצה אבל אין באפשרותך, הוא רחוק או שהוא כבר לא שלך או לא היה שלך, אני אוהבת את זה כי זה לא בא בקלות. מצד שני של הגעגוע, אני גם אוהבת אותו כי הוא הבנה של "אני אוהב להיות עם האדם הזה, בא לי להיות עוד בחברתו", "טוב לי עם האדם הזה", "אני לא מרגיש מסופק מהאדם הזה, אני רוצה לדעת עוד ממנו, לבלות איתו עוד" = לא לקחת את האדם כמובן מאליו, זה גם מה שהגעגוע מסביר, שהאדם לא לוקח אותך כמובן מאליו. אז בחזרה לזגוגית שלי – אני צריכה להתחיל לאהוב את הגעגוע, לאהוב אותו, ככה סתם, כדי שכשהוא יופיע יהיה לי קצת יותר קל ופחות עצוב, כשהגעגוע יופיע אני רוצה ישר להסתכל על חצי הכוס המלאה והיא הזגוגית שלי, למרות שהיא רחוקה, היא נפלאה, ואני רוצה שהיא תגדל . : ))