זאת שאהבה אותי

היא התאהבה בי, בזמן שעוד הייתי בן אדם מגעיל אגואיסט ונצלן..
היא התאהבה בי ולא היה לי אכפת, בחיי שלא חשבתי שזה מה שיקרה, שהיא תתפוס חלק כזה בחיים שלי..
היא התאהבה בי ונלחמה בשביל שאני אשאר בחייה, אני לא רציתי את זה. לא רציתי אותה. לא רציתי את הקשר הזה בכלל.
היא נלחמה והיא שינתה אותי, היא באמת שינתה אותי. לא חשבתי שמישהי תצליח לשנות אותי..
היא הפכה אותי לבן אדם טוב יותר, גרמה לי להבין שאנשים יאהבו אותי איך שאני ומי שלא לא ראוי לי.
אני בכל זאת זלזלתי בה, אני ידעתי שהיא היחידה שמחזיקה אותי שפוי בעולם שרק רוצה לגרום לי להפוך למשוגע.
אני המשכתי לזלזל, היא ניסתה לתקן, אני אמרתי לה מילים שלא היו צריכים להיאמר. היא שתקה… אפילו לא ביקשתי סליחה, היא פשוט חזרה לבד. אחרי הכל היא עדיין אוהבת אותי לא?
עברה תקופה וזה המשיך להיות ככה. זלזלתי, פגעתי, השפלתי, לא נתתי את הכבוד הראוי.
ואז היא עזבה אותי.. היא באמת עזבה.
היה לי קשה אני נשבע, אני לא יודע למה לא עשיתי משהו להשאיר אותה כשעוד יכלתי.