' זאת לא סתם אהבה ' – עונה 2 – פרק 25 ואחרון !!

" אמא, מי זה ? " שאל אוראל, שנייה לפני שפתח את המתנה האחרונה במגדל המתנות שלו. מביט בליאם בסקרנות.
שיט. זה מה שחסר לי !
אני, ליאם ואוראל באותו החדר !

' זאת לא סתם אהבה ' עונה 2 – פרק 25 ~ארוך~ ואחרון !!
" אוראל, נכון…? " שאל ליאם והתקרב אליו.
" ליאם ! " גערתי בו, מפוחדת למוות.
" מי אתה.. ? " שאל אוראל ונצמד אליי, מחבק לי את הרגל.
" אני.. אני אבא שלך " ליאם פלט במהירות, בהיסוס..אפשר להגיד.
" אני לא מאמינה שאתה עושה את זה " אמרתי לחוצה.
אם אתן שואלות את עצמכן איפה אמילי ולואי בכל הסיטואציה, הם ברחו ואמרו שהם הולכים לאכול איפהשהו כי אין פה אוכל והם רעבים. חארטה. סתם רצו להשאיר את שלושתינו לבד.
" אין לי אבא, אבא שלי ברח לפני שנולדתי " אמר אוראל בביטחון ופניו של ליאם החווירו ונהיו לבנות כמו סיד.
" לא לא חמוד.. אבא שלך הוא אני.. ולא, לא ברחתי " אמר והביט בי במבט עמוק.
אני לא מאמינה שהוא עשה את זה עכשיו, פשוט לא מאמינה.
" אז אתה אבא שלי " אוראל אמר בקולו המתוק, מחייך חיוך קטן ועדין.
" כן אני אבא שלך " אמר ליאם וחייך לאוראל.
" אבא " אמר אוראל בחיוך וחיבק אותו.
אני לא ישקר, זה באמת היה מרגש והכל, אבל למה הוא סיפר לו עכשיו !! זאת לא הדרך לספר לו !
" אני הולכת לחדר שלי, תהנו בינתיים " חייכתי חיוך מאולץ ומזוייף בהחלט, ועולה לחדרי.

נכנסתי לחדר שלי והייתי פשוט בהלם, כעסתי על ליאם, בהחלט. מה הוא מספר לילד *שלי* שהוא אבא שלו !!
הסתרקתי קצת והייתי שקועה מחשבות. אני פשוט לא מאמינה איך הוא סיפר לו, בקזות קלות ! כאילו זה הדבר הכי שולי ולא רלוונטי והכי פשוט שקיי- " הלו " עניתי לאמילי שבדיוק התקשרה אליי וקטעה את מחשבותיי העצבניות באכזריות.
" מה עם אוראל וליאם ? " שאלה.
" ליאם הזבל הזה סיפור לו שהוא אבא שלו !! " אמרתי עצבנית.
" מה ? ואיך אוראל הגיב ? " שאלה.
" הוא דווקא שמח.. לפחות הוא שמח, כבר דבר טוב.. אבל ליאם עיצבן אותי כל כך ! מה נראה לו הוא מספר לו בקלות כזאת ! " התעצבנתי מחדש.

כעבור שעה וחצי בערך, שמעתי שליאם מרדים את אוראל. האמת, היה לי קצת טוב.. עד כמה שהייתי עצבנית עליו. הרגשתי כאילו מתחילים חיים חדשים וטובים עבור אוראל. שסוף סוף יש לו אבא, ולא סתם אבא.. האבא הביולוגי, האבא האמיתי שלו.
עמדתי מול המראה בחדר השירותים שלי, פושטת ממני את בגדי. נשארתי עם חזייה ותחתונים כשלפתע בחילה נוראית תקפה אותי וישר רכנתי אל עבר האסלה והקאתי את נשמתי.
" טיפאני ? " שמעתי את קולו של ליאם ממחוץ לחדר, וכעבור שנייה שמעתי את הדלת נפתחת. " טיפאני ! " נבהל ורץ אליי.
הוא החזיק בשיערי וליטף את גבי בזמן שהקאתי את כל הנשמה שלי לתוך האסלה…

" אני רוצה התקלח " מלמלתי בכאב אחרי שסיימתי להקיא את כל מה שאכלתי בחצי שנה האחרונה..
" את חלשה מידיי טיפאני, בואי נלך לישון " אמר ליאם, מחזיק אותי מאחור, כשידיו כרוכות סביב בטני.
" אני רוצה למקלחת " רטנתי בעצבנות.
" טיפאני " נאנח ליאם, " את תתמותתי במקלחת.. את לא נכנסת לבד " אמר.
" תיכנס איתי ותעזור לי אם זה כל כך חשוב לך " אמרתי בזלזול.
הוא הוריד לי את הבגדים לאט לאט, הייתי מסוחררת כולי.. חיוורת כמו דף לבן וחלק ועייפה ברמות מטורפות.
" וואי את נראית רע.. " אמר, מביט בי בדאגה כשהושיב אותי על רצפת האמבטיה בעדינות.
" גם אני אוהבת אותך " מלמלתי אליו בבוז.
הוא נכנס עם בוקסר, ואני…היייתי ערומה. אבל זה לא מה שהפריע לי. הוא כבר ראה אותי ערומה, ולא מעט פעמים, יש לנו ילד ביחד.. אין לי כבר ממה להתבייש.

אחרי שסיימנו את המקלחת, הלא מינית הזאת, אני מוכרחה לציין, הוא רק דאג וטיפל בי. כשהוא סיבן אותי, הוא לא לקח את הסיבון למקום מיני ואינטימי, הוא לא התעכב על מקומות מסויימים. הוא פשוט סיבן אותי בדאגה ורצה להוציא אותי מהמקלחת כמה שיותר מהר.
אחרי שצחצחתי שיניים, ליאם הרים אותי כמו כלה, ולקח אותי למיטה שלי. הוא לבש טרנינג ששכח אצלי לפני שבועיים בערך ונשכב לידי במיטה.
" אני אוהב אותך.." אמר בשקט, שכבנו כפיות, ידו הייתה על המותן שלי והרגשתי את נשימותיו על צווארי.
" גם אני אותך " לחשתי בשקט, עד כמה שלא הרגשתי טוב, מתמכרת לתחושה המדהימה.
" ואני איתך, לא משנה מה קורה.. אני תמיד פה איתך ובשבילך " אמר, מרפרף עם שפתיו על העורף שלי.
חייכתי לעצמי חיוך קטן והסתובבתי אליו. " אני אוהבת אותך " אמרתי, מביטה בעיניו החומות והמהפנטות שאני טובעת בהם כל פעם מחדש.
נרדמנו מחובקים, כאילו אין לנו שום בעיות בעולם.

4:30 לפנות בוקר, התעוררתי ישר, שנייה אחרי ששמעתי בום רציני.
" מה קרה?! " ישר קפצתי מהמיטה בבהלה.
ליאם התעורר, מעורפל, ישנוני ועייף מאוד.. חייבת לציין.
שנייה אחר כך שמענו את הבכי של אוראל. הבכי היחידי שהכי קשה לי לשמוע מכל הבכי שקיים בעולם, הכי כואב לי לשמוע את הבכי של הבן שלי.
רצתי במהירות לחדר של אוראל, מצאתי אותו על הרצפה בוכה בהיסטריה נוראית.
" מה קרה אהוב שלי? " שאלתי מבוהלת ומודאגת, מרימה אותו על ידיי ויושבת על הרצפה כשהוא בזרועותיי, מלטפת אותו בדאגה ובבהלה ומנסה להרגיע אותו… לא ממש הלך לי.
" נפלתי מ..ה..מיטה.. " בכה מחדש בחקי.
" מה קרה פה? " ליאם נכנס לחדר מודאג והביט בי ובאוראל יושבים על הרצפה.
" הוא נפל מהמיטה " אמרתי.
" אוי.. רגע אני יסדר לו את המעקה " אמר ליאם. לא עברה חצי שנייה והוא כבר התחיל לסדר לו את המעקה. ב4:30 לפנות בוקר.
" בוא, קטן שלי, תלך לישון " אמרתי ואחזתי בידו.
איך שידי נגעה בזרוע שלו, אוראל פרץ בבכי נוראי – מחדש.
" אני חושב שמשהו קרה לו ליד " אמר ליאם, מביט בשנינו בדאגה.

בקיצור, נסענו לבית החולים, כל הלילה היינו שם, אוראל המסכן והקטן שלי שבר את היד כשנפל מהמיטה שלו.
נשארנו הלילה בבית החולים, שלושתינו.
למחרת בבוקר, קמתי עם בחילות\הקאות\סחרחורות – הכל מחדש.
האחות לקחה אותי לצד ודחפה לי שתי בדיקות הריון לתיק והכניסה אותי במהירות לחדר השירותים.
" אני לא בהריון " גיכחתי בכאב כשהיא נתנה לי את הבדיקות.
" ליתר ביטחון, תבדקי.. יש לך את כל הסימנים שאת כן " אמרה, מביטה בי בדאגה ובחומרה.
" טוב.. " נאנחתי, מגלגלת עיניים ונכנסת לשירותים עם הבדיקות.

כעבור כמה דקות יצאתי עם הבדיקות ביד. פחדתי לראות את התוצאה. " אני בהריון או לא.. ? אני לא רוצה להסתכל " אמרתי בלחץ.
" אני שמחה להודיע לך, שאת בהריון, בתחילת החודש השני ! " אמרה האחות בהתרגשות.
" מ…מה ? " שאלתי מפוחדת.
" ברכותיי גברתי " חייכה אליי והלכה לטפל באוראל.
התיישבתי על הכיסא במסדרון, מחוץ לחדר של אוראל. הייתי בהלם, אני בהריון.. עוד פעם.. ולא מספיק שאני עוד פעם בהריון, אני גם עוד פעם בהריון מליאם.
הדבר שהכי מפחיד אותי, הוא איך הוא יגיב. הוא יקח את הבשורה בטוב, ברע.. מה יהיה..?
" מה קרה אהובתי, למה את עצובה ? " שאל ליאם, מתיישב לידי ומנשק את שפתיי בעדינות.
" אני המומה " אמרתי בשקט, בהלם.
" מה קרה יפה שלי ? " שאל, מביט בי בדאגה.
" אני..אני בהריון.." שמעתי את עצמי אומרת בשקט, מפחדת מהתגובה שלו.. לא יודעת איך הוא יגיב.
" באמת ? " שאל, מופתע בעיקר.
" נודרת לך " גיחכתי בתסכול.
" אני הבן אדם הכי מאושר על כדור הארץ. יש לי אישה מדהימה, ובן קטן שרק אתמול גילה שאני אבא שלו.. ובתוך הבטן של אישתי היפה, יש עוד חיים.. שאנחנו יצרנו.. בעזרת האהבה שלנו.. " אמר, מביט בעיניי, מנשק בתשוקה את שפתיי ומלטף את בטני שלא גדלה עדיין.. מעל החולצה.
" אני אוהבת אותך " חייכתי אליו, מוקסמת, כשהתנתקנו.

" זה לא רומנטי במיוחד.. אבל אני מרגיש שזה הרגע המושלם " אמר ליאם לפתע, קם, מתעלם מכל האנשים שהסתכלו עלינו.
" מה אתה עושה " גיחכתי.
הוא הוציא קופסה קטנה מהכיס שלו, וקרע ברך.
" טיפאני האלף, את כל מה שאי פעם חיפשתי באישה. איתך אני רוצה לחיות את ההווה ואת העתיד. לגדל איתך ילדים, לגור ולהנות איתך.. לחיות איתך את המשך החיים שלי, התנשאי לי ? "