' זאת לא סתם אהבה ' עונה 2 – פרק 15

כעבור שעה בערך יצאנו מדירתה של טיפאני ובירכנו אותה לשלום. איך שסגרנו את הדלת שמענו קול מאחורינות
" מה אתם עושים פה? " שאל.
שיט………….הלך עלינו.

עונה 2 – פרק 15 ~ מרתון 2014 ~ חלק 3 ~
" ל..ליאם…מה אתה עושה פה? " לואי נבהל.
" אני התכוונתי ללכת להליכה לילית..מה אתם עושים פה? של מי הדירה הזאת? " שאל במהירות וחשדנות.
" אף אחד " ענינו אני ולואי כפה אחד.
" טיפאני ! היא גרה שם?! " שאל כעבור כמה שניות של שתיקה מצד שלושתינו.
" בייי " לואי ואני אמרנו ישר ורצנו למעלית.

מנקודת מבט של ליאם:
עברו איזה 5 דקות מאז שלואי ואמילי ברחו למעלית, אני עומד מול הדירה שהם יצאו ממנה. רוב הסיכויים הדירה של טיפאני.
לא עברה דקה ובלי ששמתי לב, בניגוד מוחלט למוח וללב, מערכת העצבים שלי פעלה ותוך שנייה מצאתי את עצמי מצלצל בפעמון לדירה שלה.
' אידיוט ! מה אתה עושה?! ' המוח צעק לי.
" איך ידעתי שתשכחו משה-" טיפאני פתחה את הדלת וקטעה את עצמה, השתתקה כשהבחינה בי.
הבטתי בה, בוחן אותה במבטי כמו מטורף. הגוף שלה נהיה פי 100 יותר יפה, היא נהייתה יותר מחוטבת כזאת. סקסית ברמות. היא לבשה את הפיג'מה אותה היא לבשה גם כשעוד היינו ביחד. מכנסון קצרצר וגופייה רחבה עם הכתוביות ' ONE DIRECTION ' שקניתי לה פעם. האמת הופתעתי שהיא עוד לובשת את החולצה הזאת.
" מה..אתה עושה פה? " אמרה בשקט, מביטה בי בהלם.
" התגעגעתי אלייך..כל כך..לאן נעלמת לי? " האמת נפלטה מפי וחיבקתי אותה חזק בתור אינסטינטק.
היא חיבקה אותי חזרה, " אתה שיכור? " שאלה בשקט.
" לא, בכלל לא..התגעגעתי " מלמלתי בשקט, מריח את הריח הזה שלה שממכר אותי כל פעם מחדש.
" איך ידעת איפה אני גרה? " שאלה כשהתנתקנו מהחיבוק.
" תפסתי את לואי ואמילי יוצאים מפה " אמרתי.
" את..עשית הפלה? אז..כש..הכנסתי אותך ל..הריון..? " שאלתי בשקט, מביט בה.
" אתה מתכוון כשהכנסת אותי להריון ואז עזבת אותי לבד? " אמרה, שמעתי את הכעס בקולה.
" אני מצטער.." הרכנתי את ראשי.
היא בדיוק באה לענות כששמעתי בכי, בכי של ילד קטן.
" אוי שיט..שנייה " מלמלה בתסכול ורצה לאחד החדרים.
זה מה ש…אני חושב שזה?
' דפוק ! יש לה ילד ! ורוב הסיכויים הוא שלך ! ' המוח צעק לי.
ניגשתי אליה, אחרי כמה שניות שהתאפסתי על עצמי.
" אמא מי זה? " הילד שאל והצביע אליי.
הוא היה כל כך דומה לי…זה היה כזה…הזוי. פשוט העתק הדבק שלי, רק בילד קטן.
האם זה…הילד שלי?
" חבר של אמא אוראלי, לך לישון.." טיפאני הביטה בי במבט מתוסכל. לא ידעה מה לעשות.

מנקודת מבט של טיפאני:
יופי, אני אוראל וליאם באותו החדר. ועוד אוראל שואל אותי מי זה ליאם. ואני צריכה לשקר לו ! אוף ! למה ליאם חזר לחיים שלי? הכל היה טוב וקל לפני שליאם חזר.
כעבור כמה דקות אוראל נרדם ואני וליאם הלכנו לסלון.
" זה הבן שלי " אמר ליאם בהלם כשהתיישב על הספה בסלון.
" טעות. הבן שלי " תיקנתי אותו.
" צריך שניים בשביל להביא ילד לעולם " אמר והתקרב אליי.
" ואחת פה מגדלת אותו יופי בזמן שהשני היה עסוק בלשתות ולשכב עם בנות " עקצתי אותו חזרה.
" זה הבן שלי " אמר שוב, מתעלם מדבריי.
" הבן שלי " חזרתי שוב.
" אני לא מאמין.." אמר בקול שבור, פניו היו קבורות בידיו.
" ליאם.." התחלתי להגיד.
" אני אוהב אותך " אמר לפתע, מרים את מבטו אליי סוף כל סוף.
" ליאם.." נאנחתי, קמה מהספה ונעמדת.
" אני לא יכול יותר " אמר, וטרף את שפתיי בנשיקה אחת גדולה…