' זאת לא סתם אהבה ' עונה 2 – פרק 12

" זהו נמאס לי " זאין התעצבן. " מה? " ליאם שאל, מגהק ונשמע כמו שיכור לרגע.
" אני שולח אותך לאמא שלך, תבלה שם את החודש הקרוב " אמר זאין בכעס.

מה שזאין לא ידע, שאמא של ליאם……..בעצם גרה בבניין של טיפאני.

עונה 2 – פרק 12:
" בוקר טוב לגבר הקטן שלי " הערתי את אוראל, האהבה של החיים שלי בבוקר.
הבטתי בו כשהוא פקח את עיניו באיטיות. הייתה לו פיג'מה של ספיידרמן וסדינים של הסרט מכוניות. השיער שלו היה מבולגן ושפתיו הבשרניות היו פתוחות מעט.
הוא כל כך דומה לליאם…זה פשוט הזוי !

מנקודת מבט של ליאם:
אלוהים יודע למה זאין תקע אותי פה בבניין של אמא שלי. רציתי להישאר בשכונה שלי, בבית שלי, ללכת לבר שלי ולהשתכר שם כמה שבא לי. אבל עכשיו, כשאני גר בחודש הקרוב אצל אמא שלי, אני לא יכול ללכת להשתכר ועוד לחזור הביתה כשהיא תראה אותי שיכור, זה מה שחסר לי.

" ליאמושקי ממתי אתה מתעורר כל כך מוקדם ? " אמא צחקה כשראתה אותי בסלון. הבטתי בשעון, השעה הייתה 7:30. פאק ! ממתי אני מתעורר בשעות כאלה?! הכל בגלל שלא הלכתי למועדון.
" טוב אני הולך לעשות ריצה " חייכתי אליה, נותן לה נשיקה בלחי והולך להתארגן.
" אוראל אתה בא? אני מחכה לך " שמעתי קול מוכר, יותר מידיי מוכר במדרגות כשיצאתי מהדירה של אמא שלי. זאת..טיפאני? לא… אין מצב, אני סתם מדמיין.
" אני בא אמא ! " צעק הילד הקטן הזה " אוראל " קוראים לו ממה שהבנתי.
פתאום מישהו התנגש בי, זה היה ילד קטן.
" אוי, אני מצטער " הילד הסתובב והרים אליו את מבטו.
ואו. מי זה? למה הוא כל כך דומה לי?
טוב.. ליאם, אתה סתם מדמיין, בטח בגלל שלא השתכרת כבר יומיים אתה מתחיל עם הזיות. המוח אמר לעצמי.
" נפלה לך המטרייה ! " צעקתי לילד, הוא הסתובב אליי ולקח במהירות מידי את מטריית הספיידרמן שלו. ורץ לעבר אימו.
זה היה ממש מוזר..הקול של טיפאני וילד קטן שדומה לי שתי טיפות מים? משהו פה מוזר..
או שאני סתם מדמיין.

מנקודת מבט של טיפאני:
הפגישת עבודה שהייתה לי התבטלה לצערי, או למזלי…תלוי איך מסתכלים על זה. חזרתי הביתה וסגרתי את המכונית שלי בחניון הבניין. לפתע, ראיתי מישהו מוכר רץ לכיוון הבניין.
זה ליאם? פחחחח אני סתם מדמיינת בטח. מה עובר עליי לעזאזל?
הוצאתי דואר מתיבת הדואר כשהאיש שראיתי קודם רץ בירך אותי לבוקר טוב.
" בוקר טוב " שמעתי את הקול היותר מידיי מוכר הזה. טוב למה אני ממשיכה לדמיין דברים? מה עובר עליי פתאום? הוא בכלל גר בקצה השני של לונדון.
" בוקר טוב " הסתובבתי אליו.
" שיט " מלמלתי במהירות ועוד לפני שהוא הספיק לקלוט משהו שמתי את הדואר על הפרצוף, שיסתיר לי את הפנים ורצתי לדירה שלי.

או מי גאד..טוב..טיפאני להירגע..לא דמיינת, זה היה הכי אמיתי מה שקרה כאן עכשיו.
זה היה ליאם ! מה?! מה הוא עושה פה בכלל?! הוא שם לב שזאת הייתי אני?

מנקודת מבט של ליאם:
זאת הייתה טיפאני? מה היא עושה פה…? האם הילד שרץ במדרגות קודם…הוא שלה? ו..שלי או של..מישהו אחר?