' זאת לא סתם אהבה ' עונה 2 פרק 11

מהעונה הקודמת: " בייבי.." אמר, מנסה לחבק אותי.
" אני בוחרת בתינוק, זה נגמר בינינו ליאם " אמרתי בקרירות…

פרק 11 עונה 2: ~ מרתוון 90 לייקים לדף הפייסבוק ~ חלק 9 ואחרון ~
= כעבור שנתיים =
עברו שנתיים, אני כבר בת 23. את התינוק מליאם, שמרתי. יצא בן, קוראים לו אוראל.
כי מבחינתי, הוא האור בחיים שאלוהים הביא לי.
עברו שנתיים מאז הפעם האחרונה שראיתי את ליאם, או את כל שאר חברי הלהקה או כל חברה שהייתה קשורה ללהקה הזאת. גם את אמילי לא ראיתי הרבה זמן, כמה חודשים. היא לא יודעת על אוראל, אף אחד לא יודע חוץ ממני ומהמשפחה שלי. ו2 חברות חדשות שהכרתי, שכנות שלי.
כשנפגשתי עם אמילי, נפגשנו בבית קפה, ככה שאוראל עוד היה בגן ולא הייתי צריכה להביא אותו והיא לא יודעת בכלל שהוא קיים.
עד כמה שזה נשמע לי הזוי, אוראל דומה 2 טיפות מים לליאם. הוא בקושי דומה לי ! רק הצבע שיער שלי וכל השאר הוא קופי ליאם. זה כזה הזוי..
אוראל כבר בן שנתיים, כל יום הוא הולך לפועטון שלו והוא מאוד נהנה שם.
עברתי לשכונה אחרת לגמרי בלונדון, קרוב למשפחה שלי. במקום שלא ליאם ולא אף אחד מהלהקה יוכל לראות אותי.
אני מאוד מתגעגעת לבנים, לזאין לואי ונייל. לליאם אני דיי…לא מתגעגעת.
אוראל עדיין לא שואל על אבא שלו, ומזל שכך.

" אמא ! " אוראל רץ אליי עם רגליו הקטנות כשאספתי אותו מהגן.
הגננת יצאה איתו וחייכה אליי.
" שלום גבר שלי " צחקתי והרמתי אותו בזרועותיי, מחבקת אותו ונושקת ללחיים הקטנות שלו.
" אוראל היום היה הילד המצטיין בגן " הגננת אמרה לי וחייכה.
" כל הכבוד קטן שלי ! " צחקתי ונתתי לו עוד נשיקה קטנה על הלחי.
" את יודעת..רציתי לשאול אותך משהו " אמרה לפתע הגננת.
" כן? " שאלתי, מפנה את מבטי אליה.
" הוא מאוד דומה לאיזה מפורסם אחד אמ…ליאם פאין. כן, ליאם, מוואן דיירקשן.." אמרה לפתע.
שיט.
צחקתי, מנסה להראות שהכל בסדר ורגיל. " סתם צירוף מקרים " צחקתי ולקחתי את אוראל לאוטו.
" אוראלי, אתה רוצה פיצה? " שאלתי בזמן שנהגתי לעבר הדירה שלנו.
" כןן !! " אוראל צעק מאושר.
" טוב חמוד, בוא נלך לפיצה " צחקתי ונסעתי לעבר הפיצרייה הקרובה לבית.

" מה תרצי להז..מין..? " שאל המוכר בקופה בפיצרייה. בולע את רוקו ומביט בי, סורק את גופי.
לבשתי ג'ינס סקיני נמוך וחולצה שחורה וצמודה, שחושפת קצת מהבטן התחתונה שלי.
ומגפי עקב כמובן.
" פיצה משפחתית, 6 משולשים " אמרתי בחיוך.
" תוספות? " שאל, מרים את מבטו אליי סוף סוף.
" אקסטרה צ'יז, בולגרית וזיתים " אמרתי.
" הפיצה כבר תהיה מוכנה יפיפיה " אמר וקרץ לי.
" תודה " צחקתי והתיישבתי עם אוראל בשולחן.

" יאללה בובי, למיטה " אמרתי לאוראל, מלבישה אותו בפיג'מה ומשכיבה אותו לישון.

—
" ליאם ! אתה חייב להפסיק לשתות כל היום ! זה יהרוג אותך בסוף ! " זאין צעק עליי.
" לא רוצה " אמרתי, ממשיך לשתות עוד שלוק אחד ארוך מהבירה.
ליאם ניסה לשכנע את עצמו, שטיפאני הייתה סתם משהו קצר בחיים שלו. אהבה חד פעמית. מאז שהם נפרדו, הוא ניסה לשכנע את עצמו שהוא שכח ממנה. אבל בעצם..הוא בכלל לא שכח ממנה.
מאז הוא רק שותה בלי סוף, מבלה עם בנות את הלילות וחוזר בבוקר. קשר רציני אחד לא היה לו בשנתיים האחרונות.
" זהו נמאס לי " זאין התעצבן. " מה? " ליאם שאל, מגהק ונשמע כמו שיכור לרגע.
" אני שולח אותך לאמא שלך, תבלה שם את החודש הקרוב " אמר זאין בכעס.

מה שזאין לא ידע, שאמא של ליאם……..בעצם גרה בבניין של טיפאני.