זאת לא את

המבט שלך היה חולמני, הייתי שקועה בך, סורקת את תנועותייך כדי לדעת מתי תהיה הנשיקה הבאה.

ישבנו בג'קוזי באילת, המטוסים מדי פעם קטעו את צלילי הדממה, שבעצם הכי רעשה.
לחצתי על הכפתור שמפעיל את הג'קוזי, מים ניתזו מכל עבר ואתה רק צחקקת.
היה שם עמוד של דגלים, חלקו היה מכוסה, ניסינו להפעיל קצת את המוח ולהבין איזה דגל של איזו ארץ. אפשר להגיד שהיה ממש כיף. אפשר להגיד שלא. תלוי מאיזו נקודת מבט מסתכלים.

היום חלף והשקיעה עמדה בינו לבין הלילה. השקיעה שתמיד כתבו עליה ברומנים ושתמיד תקעו אותה באיזה סרט קיטשי ונדוש על אהבה.
אני לא מתחברת לכל הקטעים הרומנטים האלו ולא נותנת לאף אחד להתקרב אליי או לגעת בגוף שלי. רק אם אני אוהבת מישהו וסומכת עליו באמת, יודעת שהוא תמיד שם לצידי, ובלי שום הצגות, פשוט אוהב אותי. וכך היית, אתה חרוט בלב שלי לנצח. וגם על גבי בקעקוע שעשיתי לא מזמן, רציתי היום להראות לך אותו, לכן נכנסו לג'קוזי, הייתי אמורה להראות לך אחרי נשיקה סוערת, מתוקה ודביקה. נשיקה שאני אחלום עליה בלילות. נשיקה מהסרטים.

אני זוכרת שרכנת אליי. המשימה בוצעה בהצלחה.
בדיוק באתי לנשק אותך, אתה התנגדת ושאלת אותי מה אני רוצה.
אמרתי לך שנשיקה. אתה אמרת שאתה אוהב מישהי אחרת.
אני לא יכולה לחשוב על זה אפילו, מישהי שתנשק אותה, מישהי שתסמוך עלייה, מישהי שתאהב אותך, אפילו תתחתנו ויהיו לכם את הילדים שלולא היא, היו לי ממך?
אחר כך כשביררנו, אתה פשוט אמרת שרכנת כדי להנמיך את העוצמה של המים, עכשיו אני סתם משקרת לעצמי, לא דיברנו מאז, סיננת אותי, ואפילו עכשיו, כשאני כותבת, זה רק ליומן ואני מדברת איתך רק ביומן עלוב. שהוא כלום אבל כל כך הרבה. כל סודותיי שמורים בתוכו, חבויים ומחכים שמישהו ימצא אותו, אולי אפילו בעוד כמה שנים יומן מטופש של ילדה יכול לעשות מהפך ושינוי. אבל אני באמת סתם ילדה, אני בת עשרים, אבל ילדה מטומטמת שאכלה שקרים של בן אדם שיושב כרגע בכלא על הטרדות, שסתם מנצל נשים והורס להם את החיים, ובנוסף לכל, כל פעם שאני מסתכלת במראה אני רואה על הגב שלי, את הפנים שלך.