זאת אני. רק אני. -פרק 4

"בוקררר טובב לךך!! יום ראשון ללימודים! קומי כבר ישמנההה!!" אמה ומיקה צעקו ביחד
"עוד 5 דקות אמא" אמרתי והם צחקו.. מוזר לי, כבר הרבה זמן לא קראתי ככה לאמי.. מוזר להתחיל להשתמש במילה הזאת שוב.
אחרי התלבטויות קשות החלטתי לקום להתארגן.. לבשתי חולצת ביהס בצבע טורקיז גינס ארוך וכפכפים. התאפרתי קצת.. רק עיפרון שחור, לא יותר מדיי.
הלכנו כולנו ביחד לכיוון כיתת המחנך שלי, רועי הצטרף באמצע.. וגיליתי שמיקה ואמה לא איתי בכיתה.. אבל רועי כן.. כלכך התבאסתי. עד שמצאתי חברות היקום לוקח אותם חצי מהזמן?? ועוד אני עם רועי? בקושי דיברנו.. הם הלכו לכיתה שלהם בקצה השני ואני ורועי לשלנו.. הוא בא ושם את היד שלו על הכתף שלי כאילו הכרנו תמיד ואנחנו ידידים טובים, זה הרגיש דיי טוב.. בקטע של ידידים. רק ידידים.
בסוף איחרנו לשיעור כי רועי התעקש לקנות שוקו במכונת המשקאות.
נכנסנו לשיעור וקטענו את המורה.
"רועי איזה יופי של תחילת שנה! איחור." היא אמרה בציניות "שב לייד אשלי בתחילת הכיתה"
"גם אני התגעגעתי אלייך רותי" אמר רועי תוך כדי הליכה למקומו החדש
"ואת ביילי נכון?" היא שאלה
"כן, אבל זה ביי. לא ביילי." אמרתי
"אוקיי ביי, שבי לייד דניאל בסוף" היא אמרה
"המורה זה לירי לא דניאל." הוא העיר
הלב שלי החסיר פעימה
הלכתי והתיישבתי ליידו.
"היי אני לירי" הוא אמר בחיוך
"ביי" אמרתי
"את נורא יפה את יודעת?" הוא ניסה לפתח שיחה
"אה תודה.. אבל אתה לא אמור להגיד את זה לחברה שלך?" שאלתי
"מי?? אשלי?" הוא שאל בתדהמה
"כן.." אמרתי
"אה אשלי היא לא החברה שלי.." הוא אמר
"אז?"
"אני מסתובב עם אשלי בגלל..