זאת אני פרק 20-הרשתי לחיוך להימרח על פניי

"אלי הכל בסדר?"
אמא שלי שאלה כשפתחתי את דלת הבית במהירות.
"כן"
אמרתי בשקט כשלחיי עדיין סמוקות ממה שקרה בביתו של דניאל לפני כמה רגעים, ועליתי לחדרי במהירות.
סגרתי את דלת חדרי ונפלתי על המיטתי.
נשמתי עמוקות ונרגעתי באיטיות.
רטט הפריע לקצב ההירגעות שלי.
"דן"
היה כתוב על הצג.
נאנחתי וניתקתי.
נשכבתי בחזרה אך אותו הרטט שוב הפריע.
כיביתי את הטלפון בעצבנות ונשכבתי במיטה עוצמת את עיניי.
"מססנת אה?"
שמעתי את קולו מעליי.
"מה אתה רוצה?"
שאלתי פוקחת עין אחת.
"ניסיתי לשכנע את אמא שלי שהיא סתם דמיינה"
הוא אמר מתיישב לידי.
"איך תצליח לשכנע אותה? היה פאקינג מילמטר בין השפתיים שלנו. מה תאמר לה שנכנס לי משהו לעין והתקרבת כדי להוציא אותו?"
אמרתי מגחכת והתיישבתי לידו.
"תאמיני או לא היא קנתה את זה"
הוא אמר כשצחוק מדבק מתגלגל מפיו.
"אתה לא רציני"
אמרתי מחייכת.
"זה מה שאמרתי לה"
הוא אמר מבין קול צחוק לעוד אחד.
"אתה יודע, אני דיי עייפה"
אמרתי מרמזת לו כשנרגענו מהצחוק.
"אני מבין רמזים"
הוא אמר בטון נעלב והסית את מבטו מעיניי.
"אז תלך"
אמרתי בישירות.
הוא נעמד אך הסתובב בחזרה.
"לא שכחת משהו?"
הוא שאל בטון מתגרה והביט בשפתיי.
"אתה פשוט מפגר"
אמרתי מגחכת וקמה..
נאנחתי והתקרבתי אליו מחזיקה בפניו.
נישקתי את שפתיו בחוזקה כשהוא פותח את פי ומעמיק את הנשיקה, הוא הצמיד אותי אליו.
התנתקתי ממנו לאט, אבל הוא קירב אותי אליו שוב ומשך אותנו לעוד נשיקה ארוכה וסוחפת.
נשכתי את שפתו התחתונה, והלב שלי פעם במהירות.
התנתקתי ממנו לוקחת אוויר.
"ואוו"
הוא חייך בזמן ששיערו מבולגן מידיי שחפרו בו לפני רגע.
"כן עכשיו צא"
אמרתי פותחת את הדלת ודוחפת אותו החוצה.
הצמדתי את גבי לדלת והחלקתי עליה כלפי מטה.
הרשתי לחיוך ענק להימרח על פניי.
נקודת מבט דניאל:
"כן אני יודעת עכשיו צא"
היא אמרה מחייכת את החיוך האהוב עליי ודוחפת אותי מהחדר.
"דניאל?"
אמה אמרה לי מופתעת כשיצאתי.
"שלום, אני חייב ללכת ביי"
אמרתי במהירות ואני חושב שהאדמתי קצת. תלוי איך מגדירים קצת.
יצאתי מביתה עולה לחדרי,ונשכב על המיטה.
"מה שאת עושה לי אלינור"
אמרתי בשקט מחייך, לא יכול לחכות לפעם הבאה שאראה אותה.