זאת אני פרק 19-ווידוים

"וזהו"
אמרתי נאנחת לאחר שסיימתי לספר לו את מה שקרה עם אבי.
"אולי זה יישמע לך קצת מוזר , אבל אני מעריך אותך מאוד"
הוא אמר במעט מבוכה.
לפתע נזכרתי באותו היום שדניאל היה שיכור.
כל מה שהוא אמר… המחשבה הזאת גרמה לחיוך להימרח על פניי.
"מה את מחיייכת?"
הוא שאל בוחן את פניי.
"סתם… נזכרתי בלילה הזה שהיית שיכור…
אמרת הרבה דברים"
אמרתי לו כשנכנסנו לבית הריק שלו.
"מה אמרתי?"
הוא אמר כשניצוץ של סקרנות בעיניו אך הוא ניסה להישמע אדיש.
"אממ…."
פלשאבק:
נשכבתי לידו , שנינו מסתכלים אחד לשני בעיניים.
"את יודעת, שאפילו שאנחנו רבים, אני רוצה שיהיה לך טוב, אני לא עושה את זה כדי לעצבן אותך, אני אוהב אותך"
הוא אמר בפשטות עוצם את עיניו.
תרגעי אלינור, הוא שיכור, הוא מדבר שטויות.
נשמתי עמוק ועצמתי את עיניי.
"גם את?"
הוא שאל פוקח עין אחת וגורם לעיניי להיפקח שוב.
"גם את אוהבת אותי?"
הוא הוסיף.
הוא לא יזכור כלום מחר.
"כן , גם אני אוהבת אותך"
אמרתי וחיוך נמרח על פניי.
ואין לי מושג למה.
סוף פלשבאק:
"סתם… המצאת כמה דברים"
חייכתי כשנזכרתי.
נכנסנו לחדרו.
הוא הושיב אותי על המיטה שלו.
"מה אמרתי?"
הוא שאל בקול תקיף.
"משהו על זה שאתה…. אוהב אותי"
אמרתי ועצמתי את עיניי.
נפלתי על המיטה עם כל גופי.
פקחתי את עיניי.
נבהלתי, הוא היה כל כך קרוב.
"הייתי שיכור"
הוא אמר כשהוא צמוד אליי, הרגשתי את נשמותיו על פניי.
"מה אמרת אחרי שאמרתי לך את זה?"
הוא הוסיף מחייך.
"אממ…."
היססתי.
"יהיה לך יותר קל אם אני ינחש?"
הוא שאל.
"הרבה יותר"
אמרתי ונאנחתי בהקלה.
"אמרת שאת שונאת אותי?"
הוא שאל.
"לא"
"התעלמת ממני?"
"לא"
"אמרת לי שאת אוהבת אותי?"
הוא שאל וקלע.
"כן"
לחשתי.
"ואת באמת אוהבת אותי?"
הוא שאל בשקט.
"אתה אוהב אותי?"
שאלתי מחזירה את הכדור למגרש שלו.
זאת הייתה סיטואציה מביכה, אני שוכבת על המיטה של דניאל כשהוא מעליי ואנחנו צמודים, ושנינו שואלים אחד את השניה אם אנחנו אוהבים אחד את השניה.
דניאל קטע את קו מחשבותיי כשריסק את שפתיו על שפתיי, הפכתי אותנו ככה שאני מעליו.
החזקתי בפניו, והוא החזיק בפניי. פתחתי את פי מעמיקה את הנשיקה, הרגשתי אותו מחייך לא יכולתי שלא לחייך בחזרה.
הוא הפך אותנו שוב כשהוא מנשק את שפתיי בחוזקה.
האוויר שלנו נגמר. התנתקתי ממנו לאט , לא רוצה לאבד רגע אחד משפתיו.
הוא נשכב לצידי.
"בסדר,"
הוא אמר מתנשף.
"אני אוהב אותך, מהרגע הראשון שראיתי אותך, וכל פעם שאנחנו רבים… אני מת לנשק אותך. והנשיקות שלנו הם הנשיקות הכי טובות שהיו לי"
הוא אמר ונאנח בהקלה.
"כנל"
אמרתי מחייכת.
הוא קם.
"כנל?? אני סיפרתי לך את כל זה ואת אומרת לי כנל??"
הוא שאל בטון נעלב.
"אני מאוהבת בך, מרוצה?"
אמרתי קמה ומתקרבת אליו.
זאת הייתה האמת, אני מאוהבת בו מהרגע הראשון.
"מאוהבת או אוהבת?
הוא שאל מחזיק בפניי עומד לנשק את שפתיי שוב.
שפתיו רירפו על שפתיי, הדלת של החדר של דניאל נפתחה ובפתח שלה עמדה אמו.
"דניאל אמר…"
היא עצרה כשראתה אותנו קרובים.
התרחקתי ממנו חמישה צעדים לפחות, והאדמתי כאילו אין מחר.
"אלינור?"
היא אמרה והביטה בי בפליאה.
"דניאל?"
היא הסיתה את מבטה ממני אליו.
"אמא…"
דניאל התחיל לומר.
"אממ , ואוו נורא מאוחר אני חייבת ללכת"
אמרתי נבוכה ולקחתי את התיק מפינת החדר.
"ביי רינת"
אמרתי בחיוך נבוך והתקדמתי לדלת ביתו במהירות מחכה שאני יפסיק להסמיק.