זאת אני פרק 14-לשחק את המשחק

נקודת מבט אלינור:
2:0
הקבוצה השנייה מובילה בשתי נקודות.
הם בינתיים מפסידים.
השריקה של השופט שמסמנת הפסקה של מחצית נשמעה.
הוא ישב על הספסל מתנשף בכבדות.
התיישבתי לידו.
"כוח אה?"
אמרתי מחייכת.
"אני צריך עוד כוח"
הוא אמר מחייך אלי, והתקרב אליי עם גופו.
חייכתי מביטה קדימה.
"זה לא קשור אליי .אתה שחקן טוב אתה רק צריך לתת את מה שיש לך ולנצח"
אמרתי מפחדת להביט בו.
"טוב נשמעתי עכשיו כמו המאמן שלך"
אמרתי והוא גיחך.
השופט שרק והשחקנים החלו לחזור למגרש.
הוא נעמד מולי והרכין את ראשו אליי.
"תודה אל"
הוא לחש והניח את שפתיו הרכות והמלאות על הלחי.
הלב שלי פעם במהירות ונרגע לאט לאט אחרי שדניאל הלך.
ואין לי מושג למה.
***
"איך היה המשחק?"
אמי שאלה כשחזרנו הביתה.
"ניצחנו"
דניאל אמר מחייך.
"כל הכבוד דניאל. אלינור בואי לכאן רגע"
אמי אמרה לי ודניאל עלה לחדרו.
"אני לא מבינה איך את שונאת אותו.
הוא מושלם בשבילך, הוא ממש כמוך, ואיך התחלתם לריב בכלל?"
היא אמרה לי בשקט.
"לפעמים צריך רק לשחק את המשחק"
אמרתי לה מחייכת והיא הסתכלה עליי במבט מבולבל.