זאת אני פרק 10- לא באמת מתכוון לזה

דניאל שם לב לעצבנות שבוערת בתוכי.
הוא גיחך.
התעלמתי והלכתי למטבח.
נעצתי מבט בקיר במשך עשר דקות עד שנרגעתי.
לא תיכננתי להביא להם כלום.
הם ישבו שם ביחד , בזמן שאני רק רוצה לישון.
שתי זרועות שריריות חיבקו אותי מאחורה.
"תום.."
אמרתי מחייכת חיוך מזויף.
הוא נישק אותי על הלחי.
הסתובבתי מחזיקה בפניו ומתקרבת אל שפתיו.
התרחקתי בבהלה כשגיליתי שזה דניאל.
"מה אתה עושה??"
שאלתי מרחיקה אותו ממני.
"מנשק אותך"
הוא אמר מחבק אותי.
ריח חריף של אלכוהול, יצא ממנו.
"שהוא לא יחשוב על זה אפילו"
אמרתי בשקט ,מתכוונת לתום, כששמתי את דניאל על כיסא במטבח ,והלכתי במהירות לסלון.
תום והבנים ישבו שם שותים ומדברים שטויות.
"תום!"
קראתי בעצבנות.
"למה את כועסת? את יודעת שאני אוהב אותך?"
הוא התקרב אליי, מתנדנד מהאלכוהול בניסיון לחבק אותי.
הורדתי את ידיו ממני.
"עוף מהבית שלי"
אמרתי בעצבים.
"מה?"
הוא שאל .
"עוף מהבית שלי! כולכם! עופו מכאן!"
צרחתי על כולם.
הוצאתי את כולם בכוח.
"זה נגמר!"
צעקתי עליו, מוציאה אותו בכוח ונועלת עליו את הדלת.
"אל? אני לא מרגיש טוב"
שמעתי את קולו של דניאל.
ראיתי אותו מאחוריי, חיוור ועומד ליפול.
החזקתי את ידיו והושבתי אותו על הספה.
"הבטחתי לאמא שלי שאני ישמור עליך"
אמרתי נאנחת.
"בוא דן"
אמרתי, מעמידה אותו בזהירות.
עלינו במדרגות בזהירות , ניסיתי לא להפיל אותו.
הושבתי אותו במיטה שלו.
הוא נשען על הקיר יושב על המיטה.
"נעליים.."
הוא מילמל.
נאנחתי והורדתי את נעליו.
"מה גם חולצה?"
גיחכתי.
הבנתי שאני באמת צריכה לעשות את זה.
החזקתי בשולי חולצתו ומשכתי אותה למעלה.
ניסיתי לא לבהות בו.
הוא שכב על המיטה, כיסיתי אותו והסתובבתי ללכת.
"חכי!"
הוא אמר.
"אל תלכי"
הוא התחנן.
הוא שיכור הוא לא באמת מתכוון לזה.
"רק קצת"
חייכתי אליו והתקרבתי אליו.
הוא הזיז את השמיכה , מסמן לי לשכב לידו.
היססתי.
מצד אחד, זה דניאל. אנחנו רבים, וצועקים אחד על השני ו… מצד שני, הוא לא מרגיש טוב והוא במילא לא יזכור כלום מחר.
אני ישאר איתו קצת .
החלטתי בסוף.
נשכבתי לידו , שנינו מסתכלים אחד לשני בעיניים.
"את יודעת, שאפילו שאנחנו רבים, אני רוצה שיהיה לך טוב, אני לא עושה את זה כדי לעצבן אותך, אני אוהב אותך"
הוא אמר עוצם את עיניו.
הייתי בהלם. הוא שיכור, הוא מדבר שטויות.
הרגעתי את עצמי.
"גם את?"
הוא שאל.
"גם את אוהבת אותי?"
הוא הוסיף.
הוא לא יזכור כלום מחר.
"כן , גם אני אוהבת אותך"
אמרתי , זה הרגיש לי מוזר, אבל נכון.
די אלינור צאי מזה כבר.
חשבתי ונרדמתי בזרועותיו של דניאל.