זאת אני עונה2 פרק 19- הדבר הכי חשוב בחיים שלי

***
יש עוד שלושה פרקים בערך ואז הסיפור נגמר, והמשתמשת השנייה תעלה את הסיפור החדש והמדהים שלה!!
***
נקודת מבט אלינור:
זרקתי את התיק על השולחן בעייפות ונזרקתי על הכיסא שלצד רוני שהתעסקה בטלפון שלה.
"נו.."
רוני שאלה אותי בחיוך וסגרה את הטלפון.
"נו.."
חזרתי אחריה.
"מה קורה?"
היא שאלה.
"מה קורה?"
שאלתי בחוסר הבנה.
"את רצינית? מה איתך ועם דניאל?"
היא שאלה בהתלהבות.
"ואו.. מושלם"
אמרתי במבט מאוהב.
"רואים על הפנים שלך"
היא אמרה וציחקקה.
המחנכת נכנסה וקטעה את השיחה שלנו.
"שלום לכולם ,היום נעשה שיעור מיוחד"
היא הודיעה והניחה את תיקה על שולחן המורה.
"אני אחלק לכולכם פתקים ובהם תרשמו את הדבר הכי חשוב בחיים שלכם"
היא אמרה והתחילה לחלק פתקים לבנים.
"זה כמובן אנונמי"
היא הוסיפה.
"מה אני אכתוב?"
שאלתי את רוני שרשמה מילה אחת בעלת הברה אחת ושתי אותיות.
'בן'
"איזה חמודה!"
אמרתי בהתרגשות.
"די"
היא אמרה במבוכה.
היא אספה את הפתקים לאחר כמה דקות וחזרה לשולחנה.
"טוב,בואו נראה מה כתבתם"
היא אמרה ופתחה את אחד הפתקים.
"אוקיי, לאחד מכם הדבר הכי חשוב בחיים הוא, בן"
היא הקריאה וכולם הביטו ברוני.
"סליחה המורה"
בן קם ורץ לכיווננו.
הוא הקרב אל רוני ונישק את שפתיה אל מול כולם.
קריאות וקולות צחוק נשמעו ברחבי הכיתה.
הוא התנתק ממנה במהירות וחזר אל מקומו.
"אוקיי"
המורה חייכה במבוכה.
היא המשיכה לקרוא כמה פתקים מביכים שכללו מילים כמו: 'אוכל' , 'כסף','סיגריות'.
"אוקיי והפתק הבא הוא… ריק"
היא קראה ובחנה את כולם.
"אוקי של מי הפתק הזה והוא מוכן להסביר לי את מה שכתוב פה?"
היא אמרה ושילבה את ידיה.
הרמתי את זרועי בעדינות מנסה להתעלם מכל המבטים המופנים אליי.
"הסבירי"
היא ציוותה.
נעמדתי במבוכה.
"אז.. לדעתי זאת משימה לא הוגנת כי.. הדבר הכי חשוב בחיים זה אומר הדבר שלא נוכל לחיות בלעדיו,ולדעתי יש לכולם יותר מדבר אחד שהוא הכי חשוב לו.
לדוגמא,אני.
הדבר הכי חשוב בחיים שלי זאת אמא שלי"
עצרתי לרגע וסובבתי את מבטי אל הצד השני של הכיתה.
"ודניאל"
הוספתי במבוכה ושוב הקריאות נשמעו.
"ולכתוב רק דבר אחד… זה פשוט לא הוגן"
אמרתי והתיישבתי בחזרה.
כולם מחאו כפיים ואני רק האדמתי ממבוכה.
"רעיון יפה אלינור, וגם הדגמה לא רעה"
היא חייכה והמשיכה לקרוא מן הפתקים.
מבטי נדד אל דניאל שישב בקצה הכיתה.
הוא הביט בי בעיניים גדולות וסימן לי עם שפתיו:
"אני אוהב אותך"
"גם אני"
סימנתי חזרה בחיוך.
"ובכן אלו כל הפתקים ו…"
המורה החלה לדבר אך נקטעה.
"לא הקראת את הפתק שלי"
דניאל קפץ.
"אני מצטערת הוא כנראה נפל,תרצה לשתף אותנו?"
היא שאלה.
"אוקיי"
הוא אמר וקם ממקומו.
"אלינור. אלינור היא הדבר הכי חשוב שיש בחיים שלי.
ואני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך"
בשורה האחרונה הוא הפנה את מבטו אליו.
הוא התקדם אליי כשכולם בוחנים כל תנועה שלנו,וחיבק אותי.
כולם מחאו כפיים בהיסטריה,צחקו, והשמיעו קולות.
"אתה כזה דפוק"