זאת אני עונה 2 פרק 9-כל עוד אני אוהב אותך

נאנחתי ובחנתי את עיניו.
"אפשר את היד שלך?"
הוא שאל והושיט את ידו מלפניי על מנת לתפוס אותה.
"היד"
הוא חזר על זה לאחר כמה שניות שהיד שלו הייתה תלויה באוויר.
הושטתי את ידי והוא הניח אותה בידו.
המגע שלו גרם לליבי להאיץ ולפניי למנוע הסמקה.
הוא בחן את ידי עד שעל פניו עלה חיוך גדול ומרוצה.
"שמרת אותו"
הוא הרים אליי את ראשו.
"הצמיד?… כן"
עניתי במבוכה ולקחתי חזרה את ידי.
הוא הושיט לי את ידו והרים את שרוולו עד שצמיד כסף עם שלושה תליונות מוכרים הופיעו על פרק כף ידו.
" גם אתה…שמרת עליו"
אמרתי בחיוך חולמני.
"אמרתי לך, אני אף פעם לא יוריד אותו. כל עוד אני אוהב אותך"
הוא אמר בחצי חיוך נבוך.
"אני אתעלם מהקיטשיות אבל,
אני לא מאמינה ששמרת אותו במשך שנה"
אמרתי בוחנת את הצמיד, בדיוק כמו ששמתי לו אותו.
פלשבאק:
הוא הושיט לי את הקופסה, פתחתי אותה. הוצאתי משם צמיד כסף נוצץ. היו עליו שלושה תליונות, על שניים היו כתובים תאריכים והשלישי היה תליון מעוגל שנפתח לשניים. פתחתי אותו לאט , והייתה שם תמונה שלי ותמונה שלו.
"אהבת?"
הוא שאל בהיסוס.
"דן.. זה מושלם"
אמרתי מחבקת אותו.
"גם לי יש אחד כזה,ואני לא הולך להוריד אותו.
כל עוד אני אוהב אותך."
הוא אמר גורם לפעימות הלב שלי להאיץ ולפניי להסמיק.
סוף פלשבאק:
"בוא אנחנו נאחר בסוף"
אמרתי מתנערת מהחולמניות שתפסה אותי.
תפסתי את ידו בלי לחשוב פעמיים ומשכתי אותו אחריי במהירות לכיוון התיכון.
טוב, הייתה סיבה לחשוד.
אני ודניאל הגענו ביחד , מאחרים, כשידינו קשורות אחת בשנייה.
עזבתי את ידו והתקדמתי למקומי לצד רוני.
"זה לא מה שאת חושבת"
אמרתי לה בשקט כשהתיישבתי.
"אמרתי לך מה אני חושבת?"
היא שאלה בחיוך מתחכם.
היא הסתובבה לבן וקרצה לו.
הוא חייך אליה, בטח בדיחה פרטית.
נקודת מבט דניאל:
היא עזבה את ידי והתיישבה ליד רוני.
ישבתי ליד בן זורק את התיק על השולחן ברעש.
"אתה ואלינור?"
בן שאל מחייך.
"לא , זה , לא מה שאתה חושב. נפגשנו ודיברנו…"
"וחזרתם?"
הוא קטע אותי.
"לא"
אמרתי מוציא את הטלפון מכיסי.
"עדיין לא"
מילמלתי בחיוך.
רוני הסתובבה וקרצה לבן. הוא חייך אליה.
בדיחה פרטית או משהו.

"אפשר לצאת?"
שאלתי את המורה באמצע השיעור כשאני חייב ללכת לשירותים.
היא הנהנה ויצאתי במהירות.
הרגשתי יד תופסת בידי, גורמת לי לעצור.
"אני רק רוצה לומר לך שאם שואלים אותך משהו, אנחנו ממש לא ביחד"
אלינור אמרה לי בקול תקיף.
"אל… את לא סומכת עליי?"
שאלתי בטון מתחכם.
"אל.."
היא מילמלה בשקט וחייכה.
כמעט טבעתי בעינייה הירוקות היפות שהיו נעוצות בשלי.
אני כל כך אוהב אותך.
העפתי מבט לכיוון השירותים והלכתי לשם במהירות כמעט רץ.
"אל תשכח את מה שאמרתי לך"
היא סובבה אותי אליה.
"בטח אל"
אמרתי מנשק את הלחי שלה ורץ אל השירותים.
מה שהנשיקה הקטנה הזאת עשתה לי…
נקודת מבט בן:
כרכתי את זרועותיי סביב מותניה של רוני והנחתי את שפתיי על הלחי שלה.
היא הסתובבה אליי באיטיות.
"בן.."
היא אמרה מחייכת את החיוך שגורם לי להשתגע.
"ראית ? סוף סוף"
אמרתי נאנח כשהתקדמנו אל ספסל ריק והתיישבנו.
"עד שהם יהיו ביחד שניהם… היא מתה להיות איתו. היא פשוט מפחדת"
היא אמרה בשקט מניחה את ראשה על כתפי.
"אם היית מדברת עם דניאל, היית מבינה כמה הוא אוהב אותה, ומה הוא מוכן לעשות בשבילה"
אמרתי שם את ידי מסביב לכתפה.
"כן, אבל מה יגרום לה להבין את זה"
היא מילמלה בשקט.